בטי המקפצת – הבדלי גרסאות

'''בטי המקפצת''' ('''Bouncing Betty''') הוא כינוי שניתן על ידי חיילים אמריקאים ל'''מוקש-S''' ([[אנגלית]]: S-Mine [[גרמנית]]: Schrapnellmine) - [[מוקש נגד אדם]] אשר נודע ביעילותו הרבה. עיקרוןעקרון הפעלתו התבסס על שיגור המטען העיקרי לגובה של כמטר אחד (בערך לגובה המותן) והפעלתו בעודו באוויר.

החיילים הראשונים שנתקלו במוקש ה-S היו חיילים [[צרפת]]ייםים שניסו לפלוש לאזור [[חבל הסאר]] בין ה-7 ל-11 בספטמבר [[1939]], עם פתיחת מלחמת העולם השנייה. מוקש ה-S היה אחראי כמעט לבדו להברחת החיילים התוקפים, והצרפתים כינו את המוקש "החייל השקט". הביצועיםביצועיו של המוקש באזור הסאר הוכיחו את יעילותו כנשק הגנתי, והובילו את [[ארצות הברית]] ומדינות נוספות לנסות לחקות את עיצוב המוקש.

במהלך הקרבות ב[[צפון אפריקה]] וב[[אירופה]], השתמשו הגרמנים רבות במוקשי "בטי המקפצת". לדוגמה, הארמייה הגרמנית העשירית פרסה יותר מ-23,000 מוקשים שכאלו בהגנה מפני הפלישה של בעלות הברית ל[[איטליה]].

לכינויו "בטי המקפצת" זכה המוקש מפי חיילי בעלות הברית במהלך הקרבות באירופה. למוקש היה השפעה פסיכולוגית עצומה על החיילים - פעמים רבות הוא לא הרג חיילים, אלא הותיר אותם עם פציעות קשות בגפיים או באזור המפשעה. בספרו "לוחמת מוקשים ביבשה", מתאר [[לוטננט-קולונל]] סלואן את מוקש ה-S כ"ככל הנראה, הנשק המפחיד ביותר בו נתקלו חיילי בעלות- הברית במלחמה".

לאחר סיום המלחמה הופסק יצורםייצורם של מוקשי-S בגרמניה. אין ידוע מה עלה בגורל המוקשים שנותרו במחסני התחמושת בעת סיום המלחמה, אך יש להניח שהם הושמדו כחלק מפירוק-נשקו של הצבא הגרמני לאחר הכניעה.