|
=== הרפובליקה הרומאית ===
כמו אתונה, גם [[רומא]] בתחילת דרכה הייתה גרועה ביותר ובילתי נסבלת על ההמונים העניים והמובטליםמונארכיה. הדעות חלוקות בין החוקרים בנוגע לשאלת המעבר לשיטת הרפובליקה: המסורת הרומאית, אשר נתמכת על ידי היסטוריונים מסוימים, מספרת שבשנת 509 הודח על ידי הרומאים אחרון המלכים ה[[אטרוסקיים]] ששלטו ברומא.{{הערה|האנציקלופדיה העברית, כרך ל', ערך: רומא, תל אביב: הוצאת ספריית הפועלים, 1988, עמ' 712.}} מאידך, חלק מהחוקרים טוענים שהמעבר נעשה בצורה הדרגתית כאשר משרות רמות כגון ה[[קונסולים]] אוישו במקביל לשלטונו של מלך שהלך ונחלש עד לשינוי החוקה.{{הערה|תיאודור מומסן, דברי ימי רומא: כרך א', מגרמנית: צ, ויסלבסקי, ד. קלעי וצ. רודי, תל אביב: מסדה תשכ"א, עמ' 53.}} תחילה החזיק המעמד האציל (ה[[פטריקים]]) בזכויות יתר על פני ה"[[פלבאים]]" הנחותים מהם במעמד, אך לאחר מכן התמרדו האחרונים וכתוצאה מכך במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-5 לפנה"ס הוקמה "[[פלבס|אסיפת הפלבאים]]" (concilium plebis) לצד [[אספת הקנטוריות|אסיפת העם של הקנטוריות]] (comitia centuriata), שבה היה רוב לפטריקים.{{הערה|רומא, אנציקלופדיה, עמ' 11-12.}} דומה היה שהאקט בתחילתו היה רק חותמת גומי לשלטון הפטריקים, שכן סמכויות החקיקה העליונות עדיין נותרו אצל ה[[סנאט]] ורק האצילים הורשו להיבחר למשרות הרמות. אך כפי שעליית האריסטוקרטיה באתונה בישרה על שוויון מעמדי מורחב בטווח הארוך, כך הוא גם הדבר אצל הרומאים. היטיב לנסח [[תיאודור מומסן]]: "אמנם בני אותו הדור יכלו לחשוב ברובם כי המהפכה של הפלבאים הביאה רק לשלטון עריצים קשה יותר, אבל אנו בני הדורות המאוחרים, רואים כבר בשלטון עריצים זה את ניצניה של החירות המאוחרת."{{הערה|מומסן, דברי ימי רומא, עמ' 56.}} ניצחונם הגדול של הפלבאים הגיע בשנת 287 לפנה"ס כאשר נקבע כי החלטותיה של אסיפת הפלבאים יקבלו מעמד של חוק לכל דבר ועניין אשר יחול על כל העם הרומאי.{{הערה|רומא, אנציקלופדיה, עמ' 15.}} מפנה זה משקף את אחד מהערכים התיאורטיים החשובים ביותר שהורישו הרומאים ל[[תרבות המערב]] – עיקרון המכונה בקיצור "מה שנוגע לכלל" (quod omnes tangit), ומשמעותו המלאה היא – "מה שנוגע לכלל כפי [שהוא נוגע] ליחיד, חייב לקבל את הסכמת הכלל".{{הערה|סופיה מנשה, התהוותם של פרלמנטים, עמ' 58.}} סופיה מנשה מציינת כי "ברבות הימים היה העיקרון של quod omnes tangit למקור ההצדקה העיקרי למוסדותיה הייצוגיים של [[אירופה]], כפי שצמחו והתפתחו במהלך ימי הביניים."{{הערה|שם.}} אותו צורך עתיק בקבלת ההסכמה, עבר בירושה אל מרכזי הכוח של ימי הביניים דרך החוק הרומי (corpus iuris civilis) וקיבל מעמד קאנוני במשפט הימי-ביניימי.
בנוסף, גם השפעתו של המבנה הפרלמנטרי הרומאי אשר הורכב מ[[בית תחתון]] ו[[בית עליון]] ניכרת גם היום כאשר הרשויות המחוקקות ברבות ממדינות המערב פועלות בשיטה דומה.
|
