פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 67 בתים, לפני שנתיים
מ
ויקישיתוף בשורה
|ראו=[[סחלין (פירושונים)]]
}}
[[תמונהקובץ:Sea of Okhotsk map he.png|ממוזער|250px|]]
'''סחלין''' (ב[[רוסית]]: '''Сахали́н''') הוא אי ארוך וצר בצפון [[האוקיינוס השקט]], הנמצא בין [[קו רוחב|קווי הרוחב]] '54°24 ו-'45°50 צפון. אי זה הוא האי הגדול ביותר ב[[הפדרציה הרוסית |פדרציה הרוסית]], האי ה-22 בגודלו בעולם ועיר הבירה שלו היא [[יוז'נו-סחלינסק]] (ברוסית: Ю́жно-Сахали́нск). האי הוא חלק מ[[סחלין (מחוז)|מחוז סחלין]], הנמצא במזרח הרחוק וכולל גם את [[האיים הקוריליים]] הסמוכים לסחלין. [[יפן]] טוענת שהאיים שלה, או שהיו שלה בעבר, ותמיד התייחסה אל האזור הזה כאל "הצפון הרחוק היפני", אך כיום יפן אינה טוענת בעלות על האי, בניגוד לאיים הקוריליים.
 
האי מאוכלס מאז [[תקופת האבן החדשה]]. המתיישבים הראשונים הם שבטי הקסיאנבי והחזא שחיו מדייג. בזמן [[שושלת מינג]], קראו ה[[סין|סינים]] לאי בשם קואי ואחרי כן, קואה. על פי ספר השנגמו, [[סין]] שלחה 400 חיילים לסחלין ב-[[1616]], אך מאוחר יותר, החיילים הוחזרו כיוון שנראה היה כי אין נשקפת לסין סכנה רבה מצד האי. אימפריית [[שושלת צ'ינג|צ'ינג]] טענה שהאי שייך לה וסחלין הייתה תחת שלטון סיני החל משושלת [[ג'ין]] והלאה. למרות זאת, כיוון שלסין לא הייתה נוכחות צבאית באי, כוחות [[יפן|יפניים]] וכוחות [[רוסיה|רוסיים]] ניסו לכבוש את האי מהסינים. עיירה יפנית ב[[אוטומרי]] נוסדה ב-[[1679]]. היפנים ציירו מפות של האי וקראו לו קיטה-אזו ("אזו הצפונית" ביפנית, איזו הוא שם עתיק ל[[הוקאידו]], האי הצפוני של יפן). לפי [[הסכם נרצ'ינסק]] בין רוסיה וסין, שנחתם ב-[[1686]], סחלין הייתה שייכת לסין. למרות זאת, החלה רוסיה להחזיק את האי, החל מהמאה ה-18, על ידי חיל מצב שהורכב מפושעים שגויסו בכפייה. בשנת [[1855]] סוכם שהאי יהיה בריבונות משותפת של [[האימפריה הרוסית]] ו[[יפן]]. בשנת [[1875]] סוכם במסגרת [[חוזה סנקט פטרבורג (1875)|חוזה סנקט פטרבורג]] שהאי כולו יעבור לריבונות רוסית ו[[איי קוריל]] יהיו בריבונות יפנית. בעקבות כך, נשלחו לאי אסירים רבים מבתי הכלא ב[[אודסה]], [[קישינב]], [[חרקוב]] ו[[מוסקבה]]{{הערה|{{היום||מכתבי סופרים - אדעססא|1886/04/07|00105}}}}. בשנת 1890 ביקר באי [[אנטון צ'כוב]] אשר תיאר בספרו "האי סאכאלין" את מצוקת האסירים במקום.
 
לאחר [[מלחמת רוסיה-יפן]] בשנת [[1905]] החלק הדרומי של אי הועבר לשליטת [[יפן]]. במהלך [[מלחמת האזרחים ברוסיה]] יפן נכנסה לחלק הצפוני של האי ושלטה בו עד לשנת [[1925]] כאשר עזבה אותו בעקבות [[הסכם בייג'ינג]] עם [[ברית המועצות]]. כוחות יפן חזרו לקו הגבול שסוכם לגביו בשנת [[1905]]. בשנת [[1945]], עם סיום [[מלחמת העולם השנייה]] החלק הדרומי הועבר ל[[ברית המועצות]].
 
ב-[[27 במאי]] [[1995]] התרחשה באי [[רעידת אדמה]] בדרגה 7.6 ב[[סולם מגניטודה לפי מומנט]],{{הערה|[http://bssa.geoscienceworld.org/content/94/1/117.abstract רעידת האדמה בסחלין]}} שגרמה למותם של כ-2,000 בני אדם.
{{להשלים|נושא=מדינות אירופה}}
==תחבורה==
באי עובר כביש ראשי באורך כ-560 ק"מ אשר מקשר בין מספר יישובים עיקריים באי (מצפון לדרום): אליקסנדרבסק (ברוסית - סבליינסקי), שוכנת על מיצר טטר. מכאן מטפס הכביש כ-60 ק"מ, בקרבת ההר הגבוה באי (הר לופטין, גובהו-1,609 מ') ולאחר שהוא יורד חזרה למישור, הוא ממשיך כ-130 ק"מ (בקרבת מסילת ברזל), עובר את העיירה פובידיינו, ומגיע אל פורניסק, השוכנת בחופו המזרחי של האי, על מפרץ טירפניה. מכאן הכביש ממשיך עוד כ-260 ק"מ, ובדרכו עובר ליד העיירה מקרוב, השוכנת גם היא על פני מפרץ טירפניה, ועובר גם ליד העיירה איליינסקי. אז הוא מגיע לדוליינסק, ממשיך לעיר הגדולה יוז'נו סבליינסק (מעל 100,000 תושבים), ומסתיים בעיר קורבקוב, השוכנת לחוף מפרץ אנייבה, המפרץ הדרומי שבאי. אורכה של מסילת הברזל הוא 127 ק"מ והיא חוצה אזורי ביצות.
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
 
==הערות שוליים==
284,225

עריכות