דייוויד הלפגוט – הבדלי גרסאות

לרוב, הלפגוט מנגן [[מוזיקה רומנטית]], בעיקר מיצירותיהם של [[רחמנינוב]], [[שופן]], [[פרנץ ליסט|ליסט]], [[רוברט שומן|שומן]] ו[[רימסקי-קורסקוב]]. הקלטתו וביצועו של ה'''קונצ'רטו לפסנתר מס' 3''' (מאת רחמנינוב) עורר ביקורת שלילית בתואנה שנגינתו "עייפה, לא יציבה ולא עקבית"{{הערה|"לא כולם חושבים כמו הלפגוט"; http://www.nytimes.com/1997/03/06/arts/for-audience-at-a-recital-the-shine-is-undiminished.html}}. מגזין ה"'''גרמופון'''" הבריטי גם לא חסך שבטו בביקורתו עליו; "לכאורה הלפגוט נתפס כמי שהעולם עוד לא הכיר בגאוניותו, ומגדיל הסרט לעשות כן, בעוד הקלטותיו מראות בצורה ברורה שהוא אינו כזה"{{הערה|"הגרמופון", [[מרץ]] [[1997]], ראיון עם ברוס מוריסון}}{{הערה|"הגרמופון", [[ספטמבר]] [[1997]], ראיון עם פיליפ קניקוט}}. על הבמה, ידוע הלפגוט כמי שבעל הופעה (Performer) חריגה בעוצמתה ולא שגרתית, שלא פעם גורמת לאי נוחויותנוחות בקרב קהל היושבים{{הערה| http://www.nytimes.com/1997/03/06/arts/for-audience-at-a-recital-the-shine-is-undiminished.html}}. החל מ-[[1999]] מופיע הלפגוט מדי שנה ברסיטלים ובקונצרטים באוסטרליה, ולעתים מופיע גם בארצות אחרות.