טיטו מאיורסקו – הבדלי גרסאות

טיטו מאיורוסקו למד בין השנים [[1851]]-–[[1858]] באקדמיה הטרזיאנית בו[[וינה]], המשיך את לימודיו ב[[ברלין]] ובאוניברסיטת [[גיסן]], שבה סיים בשנת [[1860]] את התואר השני בספרות ופילוסופיה.

בשובו למולדת, ב-[[1862]] השיג משרה בבית המשפט של ה[[מחוז אילפוב]]. למרות גילו הצעיר, עקב כישוריו האינטלקטואליים ובקיאותו התמנה בגיל 22 לפרופסור להיסטוריה, [[לוגיקה]] ולפילוסופיה באוניברסיטאות יאש ובוקרשט. בהמשך מילא גם תפקידים של דקאן ורקטור האוניברסיטה

היה פעמים רבות חבר בממשלה - כשר הדתות ([[1874]]-[[1876]]) ושר המשפטים ([[1900]]-[[1901]], [[1912]]). התנסה בדיפלומטיה כנציג רומניה בברלין בשנים [[1876]]-–[[1900]] ואחר כשר החוץ בשנים 1911-1912ו19121912 ו 1912-1914. בשנים [[1914]]-[[1913]] עמד בראש המפלגה השמרנית.

כראש ממשלה (בשנים 1912 ו1913ו-1913) עמד בראש [[חוזה בוקרשט 1913|ועידת השלום]] ב[[בוקרשט]] שסיימה את [[מלחמת הבלקן השנייה]]. בפוליטיקה כבתרבות הוא העדיף את הזיקה ל[[האימפריה הגרמנית|גרמניה]] על המגמה הפרו-[[צרפת]]ית ובדרך כלל התנגד ללאומנות הקיצונית. מאיורסקו התנגד לכניסת רומניה ל[[מלחמת העולם הראשונה]], אבל לאחר שהגרמנים כבשו חלק מרומניה, סירב לשתף איתם פעולה.

בין השנים [[1884]]-–[[1909]] כיהן שוב כפרופסור באוניבריסטתבאוניברסיטת בוקרשט והיה רקטור שלה בשנים [[1892]]-–[[1897]].