הבדלים בין גרסאות בדף "גת (משטח דריכה)"

הוסרו 123 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
אין תקציר עריכה
מ (בוט החלפות: על ידי)
מ
[[תמונהקובץ:IMGP2105.JPG|שמאל|ממוזער|250px|גת לדריכת ענבים ב[[סטף]], אזור ירושלים]]
[[תמונהקובץ:Gat01.JPG|שמאל|ממוזער|250px|גת ב[[מוזיאון]] ימי ה[[תנ"ך]] ב[[עין כרם]]]]
[[קובץ:Gat33.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גת תיירותית פעילה בקצרין העתיקה]]
'''גת''' היא משטח הדריכה והתסיסה במתקן [[חקלאות|חקלאי]] מסורתי להפקת [[תירוש (משקה)|תירוש]] או [[יין]] מ[[ענבים]]. יש המכנים בטעות בשם 'גת' מתקן לייצור שמן מזיתים ("גת שמנים", בשל שיבוש הביטוי העתיק "גד שמנים", מהמילים גדה=צד/מדרון ההר שעליו עצי זית), אולם הכינוי הנכון למתקן להפקת שמנים הוא אך ורק [[בית בד]].
 
==מבנה הגת==
הגת היא משטח דריכה, בתוכו הונחו [[ענב|ענבים]]ים שהובאו מן הכרמים. מהגת עברה מערכת של צינורות או תעלות, שהובילה את [[מיץ ענבים|התירוש]] אל מפלסים נמוכים יותר, עד בור איגום. את הענבים דרכו בגת ברגליים יחפות, כדי שסוליות הנעליים הקשות לא ירסקו את גרעיני הענבים, ויהפכו את התירוש והיין לבעלי טעם מר.
 
'''סוגים של גתות''': (א) בסיסית – משטח דריכה-תסיסה ובור איגום. (ב) מורכבת - משטח דריכה-תסיסה, בור איגום ובאמצע בור שיקוע וסינון. (ג) משוכללת – כוללת גם תאי דריכה / תסיסה / אחסנה מסביב למשטח העבודה המרכזי. (ד) בית גיתות – מבנה דו מפלסי כשבמפלס העליון משטח הדריכה ולמטה משטחי התסיסה והאיגום.
 
== התסיסה של התירוש ליין ==
עד שנות התשעים תמיד חשבו שדורכים על [[ענב|הענבים]] ואז מעבירים את [[מיץ ענבים|התירוש]] ל[[תסיסה]] ל[[יין]] בבור האיגום. זה לא נכון כפי שהתברר בניסוי שערכו יהושע דריי מהמרכז לטכנולוגיה עתיקה בבנימינה עם [[יקבי כרמל|כרמל מזרחי]] באוקטובר 1993 במערכת הגיתות באתר [[חורבת קסטרא|קסטרא]] בחיפה. הם רצו לבחון הפקת יין בגת עתיקה, כדי להבין את שיטות הייצור בתקופת התלמוד. נבחר בית גיתות שנשמר היטב, עם שבע גיתות סביבו. לאחר ביצוע פעולות תחזוקה הובאו למקום 3 טונות של ענבים מהזן קריניאן ופוזרו בשתי גתות.‏‏ הגת הראשונה הוגדרה בתור "גת פקוקה" בה עברו הענבים "דריכה" עדינה והושארו בה ל[[תסיסה]]. בגת השנייה, נדרכו הענבים זמן ארוך יותר וה[[מיץ ענבים|תירוש]] ירד לבורות האיגום ושם בוצעה התסיסה. זמן התסיסה נקבע לחמישה ימים על ידי מעבדות [[יקבי כרמל|יקבי "כרמל מזרחי"]] אשר ביצעו בו בדיקות יום-יומיות. 
 
התוצאות היו: בבור האיגום של הגת השנייה נוצר נוזל עכור ואפור שטעמו ירוד (50 ליטר). לעומת זאת בגת הפקוקה התירוש הפך ליין (1,500 ליטר) והיה צלול, אדום ואיכותי. המסקנה הייתה כי בעבר, היין הופק בהשהיית הענבים יחד עם הזגים והחרצנים לתסיסה בגתות ולא בבורות האיגום. בשיטה זו מפיקים יין מענבים עד היום בכפרי טוסקנה שבאיטליה, דרום צרפת ובקפריסין. סיבה משוערת לכך היא שבתהליך התסיסה נוצר חום עד 47 מעלות ואם הטמפרטורה אינה מתפוגגת מיץ הענבים מתקלקל ולכן חשוב במיוחד בכמויות ענבים גדולות להשאיר את התערובת במשטח רחב כגון הגת הפקוקה ולא בור איגום עמוק שאינו משחרר מספיק חום מעומקו.
==הגת בארץ ישראל==
{{ערך מורחב|ערך=[[הגת בארץ ישראל]]}}
תעשיית הגתות ב[[ארץ ישראל]] הייתה מפותחת מאד החל מימי קדם ועד [[המאה השביעית]]. ב[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|תקופה הביזנטית]] פרחה תעשיית היין בשל השימוש ה[[פולחן|פולחני]] הרב שעושים ה[[נצרות|נוצרים]] ביין. מתקופה זו שרדו אלפי גִּתּוֹת בכל ארץ ישראל, המתאפיינות במשטחי דריכה ענקיים המרוצפים ב[[פסיפס]]ים, מערכות ניקוז משוכללות, תאי אחסון ובורות איגום גדולים. דוגמאות לגתות ביזנטיות כאלה ניתן למצוא, למשל, ב[[חורבת חכלילי]] בכניסה ל[[בת עין]] שב[[גוש עציון]]; ב[[כנסיית יוחנן בהרים]] שב[[עין כרם]] ב[[ירושלים]]; ב[[חורבת דיר סמען]] שב[[השומרון|שומרון]] .ובכפר יעבץ שבשרון.
 
בעקבות [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל]] נהרסו במכוון אלפי גתות פעילות על ידי ה[[מוסלמים]], שדתם אוסרת עליהם שתיית יין, ותעשיית היין שקעה. בעת החדשה התפתחה שוב תעשיית היין בארץ ישראל, אך ה[[טכנולוגיה]] מאפשרת היום לבצע את רוב פעולת הריסוק והאיגום בעזרת [[מכונה|מכונות]]. למרות זאת עוד ניתן למצוא גתות מסורתיות פעילות בכפרים ערביים-נוצריים ב[[ארץ יהודה]] וב[[הגליל|גליל]], וכן באתרי תיירות, כמו מרכז המבקרים ב[[כפר עציון]] או בכפר התלמודי שב[[קצרין]] העתיקה.
ה[[גפן]] היא אחת מ[[שבעת המינים]] בהם השתבחה ארץ ישראל. חשיבותה הרבה, הן למאכל והן לטקסים יהודיים כמו [[קידוש]] ו[[הבדלה]], הביאו לגידולה הנרחב, ולאזכורים רבים שלה ושל מלאכת הפקת מוצריה ב[[משנה]] וב[[תלמוד]]. ממקורות אלה ניתן ללמוד על מלאכת הפקת היין והתירוש בגת הארצישראלית באותה עת.
 
המקורות מלמדים כי מבנה המתקנים החקלאיים להפקת תירוש ויין היה מורכב ושונה ממקום למקום: לעתים הייתה הגת קטנה, והובילה לבור אחד, ולעתים היה זה מתקן ציבורי, ששימש יותר מחקלאי אחד. כך למשל ב[[תוספתא]] מסכת תרומות (פרק ג' משנה ז'): "גת אחת לשתי בורות, או שתי גתות לבור אחת; שתי גתות לשתי בורות..."‏‏. כן מסופר כי הגת צופתה בחומר אטום לחלחול, כדי למנוע אובדן של תירוש. אחד החומרים ששימשו לכך היה [[זפת]], כמתואר ב[[התלמוד הבבלי|תלמוד בבלי]]: "גת של אבן שזפתה עובד כוכבים".‏‏{{הערה|1={{בבלי|עבודה זרה|עד|ב}}}} כדי למצות את המרב מהענבים, היו גתות בהן גלגלו החקלאים לאחר הדריכה [[רחיים|אבני רחיים]] עגולות וכבדות, שנקראו 'עגולים'‏‏{{הערה|1={{‏משנהמשנה|טהרות|י|ח}}}}, אך זאת רק לאחר פינוי התירוש שכבר נסחט מבורות האיגום, שכן ה'עגולים' ריסקו את הגרעינים והפיקו בשל כך תירוש פחות איכותי.
 
התירוש זרם לבור האיגום דרך בדים או מחצלות מסוגים שונים, כמו "משמרת של יין" ‏‏{{הערה|1=[[תלמוד ירושלמי]], מסכת תרומות פרק ח', הלכה ג'}}, "סודרין" או "כפיפה מצרית" ‏‏{{הערה|1={{משנה|שבת|כ|ב}}}}, שנועדו לסננו מגרעינים וזגים (קליפות). לאחר האיגום נאסף התירוש לתוך חביות שהוצבו בסמוך לגת, בכלי שנקרא 'מחץ' או 'משפך'‏‏.{{הערה|1=‏תוספתאתוספתא, מסכת עבודה זרה, פרק ח' הלכה א }} החביות היו מסוגים וגדלים שונים, כמתואר ב{{‏משנהמשנה|כלים|ב|ב}}): "מקדרות הדקות ועד חביות לודיות (מהעיר לוד) - ברביעית (מידת [[נפח]] של נוזלים); מלודיות ועד לחמיות (מבית לחם) - בחצי [[רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה#לוג, רובע|לוג]]" ‏‏{{הערה|{{‏משנהמשנה|כלים|ב|ב}}}}. החביות היו נחתמות ב[[חרס]], חוץ מ"הקנקנים בשרון" שהיו "פיטסות נאות ומגופרות (מצופות בגופר)", ומחירן היה גבוה יותר.‏‏{{הערה|1=‏תלמודתלמוד בבלי, [[מסכת בבא בתרא]], צ"ז, ב‏ב}} "התחנה האחרונה" של התירוש והיין שהובאו מהגת הייתה מכל גדול שנקרא 'חצב', 'נאד', 'לגין' או 'צרצור', כמפורט בתלמוד הבבלי ‏‏{{הערה|1=[[מסכת עבודה זרה]], ע"ג, א‏א}}. ה'חצב' היה הכלי הגדול ביותר: "חצבים גדולים, שיעורן בשני לוגין"‏‏{{הערה|{{‏משנהמשנה|כלים|ב|ב}}}} ואילו 'צרצור' הוא הקטן מכולם, כמתואר בתלמוד: "והוא פך קט".
 
==ראו גם==