אנטיפטרוס בן הורדוס – הבדלי גרסאות

בסופו של דבר ובהסכמתו של הקיסר אוגוסטוס הובאו שני בני הורדוס למשפט בבריטוס (בארות, ביירות) ונידונו למוות. גזר הדין בוצע ב[[שומרון (עיר)|סבאסטי]] (שומרון) והללו נקברו במצודת [[אלכסנדריון]] (סרטבה).

 

במותם הפך אנטיפטרוס ליורש האחד והיחיד של ממלכת הורדוס, אלא הלה לא הסתפק בכך. אנטיפטרוס ידע כי העם מסויג ממנו בשל מה שרקם נגד שני האחים, וכי לא היה מקובל על ה[[צבא]] שהיה עיקר משענתו של הורדוס במדיניות הפנים שלו, ועל כן המשיך לרקום מזימות, והפעם כנגד צאצאי האחים המומתים, בהם ראה מתחרים מסוכנים לשלטונו הצפוי.

 

הורדוס ביקש, מטעמים משפחתיים ופוליטיים לשדך את צאצאי שני בניו שהומתו עם כמה מקרובי המשפחה, אלא שאנטיפטרוס דאג לשנות את הרכב השידוך כדי שמעמדו לעתיד לא ייפגע. בתגובה רגז עליו אביו, אך אנטיפטרוס בלשונו החלקה ובכשרון השכנוע שלו הצליח לשנות את הרכבי הירושה כחפצו: אנטיפטרוס התחתן עם בת אריסטובולוס ואת בת [[פירורא]], אחי [[הורדוס]], השיא לבנו{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[תולדות מלחמת היהודים ברומאים]]''', ספר א, פרק כח, פסקה ה; '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר 17, פרק א, פסקה ב, סעיף 18.}}. אשה נוספת איתה התחתן אנטיפטרוס, היא בתו של המלך החשמונאי האחרון, [[מתתיהו אנטיגונוס השני]]{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 17, פרק ה, פסקה ב, סעיף 92.}}.

 

קלחת המזימות בארמונו של הורדוס, שבה היו מעורבות דמויות רבות, נשים וגברים כאחד, דחקה בהורדוס לשגר את אנטיפטרוס לרומא, כשבאמתחתו כסף רב (300 כיכר) כדי שייראה כבן מלך וכיורש ראוי, ונוסח צוואתו של הורדוס. על-פי הצוואה עתיד אנטיפטרוס לרשת את כיסא אביו, ואילו יורש העצר עתיד להיות [[הורדוס (בן הורדוס הגדול)|הורדוס]], בנה של מרים בת הכהן הגדול{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 17, פרק ג, פסקה ב, סעיף 53; '''תולדות מלחמת היהודים ברומאים''', ספר א, פרק כט, פסקה ב; פרק ל, פסקה ג.}}.

 

אנטיפטרוס חיזק בהקשר לכך את קשריו עם פירורא, אחי הורדוס, דודו ואף עם פקידים רומאים במזרח. בשעה שנחשפו מזימות אלה, בעיקר לאחר פעילותה של [[שלומית הראשונה|שלומית]], אחות הורדוס, הורה הורדוס לעצור את אנטיפטרוס, ולהעמידו לדין. אותו זמן שהה [[פובליוס קווינקטיליוס וארוס|וארוס]] הנציב הסורי בארמונו של הורדוס, והוא הוזמן לעמוד בראש הרכב המשפט, כשאת פרטי האשמה קרא ידידו של הורדוס, [[ניקולאוס איש דמשק]]. סעיף האשמה החמור מכל היה ניסיון להתנקש בחיי הורדוס במרקחת רעל. קודם לפסק הדין ולגזר הדין העביר וארוס את כל פרטי המקרה לקיסר הרומי אוגוסטוס על מנת לקבל ממנו את האישור לגזור דין מוות על אנטיפטרוס.

 

הקיסר אישר את ביצוע גזר הדין, אלא שפתח בפני הורדוס מוצא של רחמים, אם ירצה, ויגזור עונש גלות על אנטיפטרוס, מה שבהחלט גרם להורדוס להתלבט בינו לבין עצמו. אלא שמהלך העניינים טרף את קלפי הרחמים: לאנטיפטרוס נודע כי הורדוס בגבור עליו מחלתו ניסה להתאבד בתקיעת פגיון בלבו. ניסיון זה שימח מאוד את לב הבן והוא הציע סכום עתק לאחד השומרים-הסוהרים אם ישלחו לחופשי. השומר מסר מיד את פרטי הניסיון להורדוס, שציווה להוציאו להורג לאלתר (4 לפנה"ס). גופתו של אנטיפטרוס נטמנה במצודת [[הורקניה]], כ-17 ק"מ דרומית מזרחית לירושלים.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''קדמוניות היהודים''', ספר 17, פרק ז, פסקה א, סעיפים 187-182.}} במקום זה נהג הורדוס לכלוא את אסירי המלכות שנידונו למאסר עולם, או למיתה.