הבדלים בין גרסאות בדף "המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה"

מ
אין תקציר עריכה
מ
אחת ממנהיגות הפק"פ, [[שמחה צברי]], יהודיה ממוצא תימני, שהייתה בת זוגו של המזכ"ל [[רדואן אל-חילו]], אף הנהיגה פעולות חבלה נגד הבריטים ומוסדות ציוניים ב-1936. בין הפעולות היו הטלת שתי פצצות ב[[חיפה]] והצתת דוכן ב[[יריד המזרח]]. בפעולות אלה לא תמכה ההנהגה הפלסטינית של הפק"פ, שכנראה אף התנגדה להם{{הערה|{{הארץ|דליה קרפל|"במוסקבה קראו לה יאמינה"|1.1528690|7 בדצמבר 2004|}}}}.
 
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] המפלגה התנגדה לגיוס תושבי ארץ ישראל למאמץ המלחמה ב[[גרמניה הנאצית]]{{הערה|1=[[שמואל דותן]], '''אדומים: המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל''', עמ' 319.}}, אולם בשנת [[1941]], עם [[מבצע ברברוסה|פלישת]] ה[[נאצים]] ל[[ברית המועצות]], מצאה עצמה המפלגה עומדת בשורה אחת עם [[היישוב]] כולו בתמיכה ב[[ברית המועצות]], והמפלגה הוחזרה אל שורות ההסתדרות הכללית.
 
[[תמונהקובץ:Shmuel Mikunis.jpeg|שמאל|ממוזער|150px|שמואל מיקוניס, מזכ"ל המפלגה לאחר הפילוג]]
בשנת [[1943]] שוב חל משבר בקרב המפלגה. העילות לפילוג הפעם היו עמדות המפלגה בעניין הגיוס ל[[הבריגדה היהודית|בריגדה היהודית]] ובעניין שיתוף הפעולה עם ההסתדרות בשביתות והפגנות, שהוביל לסילוק המפלגה מהקומינטרן. היהודים, בהנהגת המזכ"ל [[שמואל מיקוניס]], [[מאיר וילנר]] ו[[אסתר וילנסקה]] המשיכו לקיים בשנים [[1943]]-[[1948]] את הפק"פ ולהחזיק בעמדות דומות לאלה של קבוצת אמת ב[[שנות ה-30]]. חברי הפק"פ היהודים השתתפו בבחירות ל[[אספת הנבחרים]] בשנת [[1944]] תחת השם "רשימה דמוקרטית עממית", וזכו בשלושה מנדטים (שמואל מיקוניס, אסתר וילנסקה ו[[אליהו דרוקמן]]) ונציגיהם ישבו ב[[מועצת העם]] ([[1947]]-[[1948]]). [[מאיר וילנר]] אף חתם על [[מגילת העצמאות]]. חברי המפלגה הערבים, ובראשם [[אמיל חביבי]], [[תופיק טובי]], [[אמיל תומא]] ו[[בולוס פרח]], ייסדו בשנת [[1943]] את [[הליגה לשחרור לאומי]].