חקלאות ימית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 10:
בישראל צורכים 70,000 טון דגים בשנה, מהם 40% מסופקים על ידי גידול מקומי בבריכות דגים עם [[מים מתוקים]] ומ[[דיג]] בימים ו-60% מיובאים.
[[ישראל]], הענייה במים מתוקים-שפירים, הייתה אחת המדינות הראשונות בחלק זה של העולם שהחלה לנצל מי ים לגידול מיני דגים ויצורים ימיים אחרים{{הערה|1=[http://saveourfishingproject.net/heb/%d7%93%d7%92%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%96%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%9d/ saveourfishingproject.net<!--]{{כותרת בוטקישור יוצרנוצרה כותרתעל -->]ידי בוט}}}} בעלי ערך חקלאי-כלכלי. תחילת החקלאות הימית בישראל הייתה כבר בתקופת [[היישוב]] בשנות עשרים של המאה העשרים שהתפתחה מ[[דיג בארץ ישראל|דיג]] לגידול דגים במים מתוקים בבריכות ומכלים ביבשה, לא באגמים. בשנת -[[1970]], במסגרת [[המכון לחקר ימים ואגמים|"החברה לחקר ימים ואגמים בע"מ" (חיא"ל)]], הוקם באילת "מרכז לאומי לחקלאות ימית" (מלח"י). המרכז עוסק בפיתוח טכנולוגיית חקלאות ימית בבריכות ביבשה. שם, מנוצלים מי הים לגידול זני דגים ו[[אצה|אצות]], [[צדפה|צדפות]], [[סרטנאים|סרטנים]] ו[[קיפוד ים|קיפודי ים]].
במהלך השנים התנהל ויכוח בין חברות שהפעילו חוות גידול דגים ב"כלובים" במי [[הים האדום]], לבין גורמים שונים, לגבי מידת הנזק ה[[אקולוגיה|אקולוגי]], אשר נטען כי נגרם על ידי "כלובי גידול" אלה, לעולם החי והצומח במימי [[מפרץ אילת]]. לאחר ויכוחים, קמפיינים תקשורתיים של הצדדים ודיונים רבים ברשויות השלטון, הוחלט בשנת [[2005]] על פינוי והעברת כלובי הדגים אל [[הים התיכון]] והחוות הועברו ל[[נמל אשדוד]].