ערפילית פליטה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
שורה 5:
ניתן לחלק את רוב ערפיליות הפליטה לשני סוגים:
 
* [[אזור H II|אזורי H II]]: אזורי יצירת כוכבים. באזורים אלו, הגז (המורכב מכ-70% מימן ו-30% הליום) עובר [[קריסה כבידתית]] עד שמתחיל [[היתוך גרעיני]] ומושג [[שיווי משקל הידרוסטטי]] ועל ידי כך נוצרים כוכבים חדשים. באזורים כ[[ערפילית אוריון]] ישנה כמות חומר המספיקה ליצירת מאות אלפי כוכבים. חלק מהכוכבים הנוצרים הם מסיביים מאוד וליבתם צפופה ביותר כך שקצב ההיתוך הגרעיני שלהם יהי גבוה וגורם לטמפרטורה גבוהה שמגיעה למעל 30,000 [[קלווין]]. בטמפרטורות כאלה למעלה מ-90% מהקרינה הנפלטת מהכוכב היא בתחום ה[[על-סגול]] וקרינה זו מייננת ומעוררת את הגז המקיף את הכוכב וגורמת לו לקרון ב[[אור נראה]].
 
* [[ערפילית פלנטרית|ערפיליות פלנטריות]] ו[[ערפילית סופרנובה|ערפיליות סופרנובה]]: אלו השרידים של [[מעטפת כוכב]]ים שהתיכו את מלאי המימן עמו נוצרו וסיימו את חייהם. ב[[מחזור החיים של כוכב|שלבים האחרונים של חיי הכוכב]] מתרחשים תהליכי היתוך בשכבותיו חיצוניות יותר וכן מתבצע היתוך של [[יסוד כימי|יסודות]] כבדים יותר כ[[הליום]] ל[[פחמן]]. תהליכים אלו פחות יציבים מאשר היתוך המימן בליבת הכוכב וגורמים למעטפת החיצונית של הכוכב להתפשט ולהתכווץ ולחלקים ממנה להתרחק מהכוכב עד ליצירת ערפילית מסביבו. בסוף התהליך כאשר תהליכי ההיתוך דועכים, קורסת ליבת הכוכב. בכוכבים בעלי מסה בינונית, הופך הכוכב ל[[ננס לבן]] הקריסה מלווה בשחרור אנרגיה כבידתית גדולה ובהתחממות של הננס הלבן לטמפרטורה של עשרות אלפי קלווין. כתוצאה מכך נפלטת קרינה חזקה בתחום העל-סגול שמחממת ומייננת את הערפילית הפלנטרית שנוצרה מסביב לכוכב. במקרה של כוכבים מסיביים קריסת הליבה גורמת ל[[סופרנובה]] שיוצרת [[גל הלם|גלי הלם]] חזקים שמפזרים את שרידי המעטפת ומחממים אותה לטמפרטורות של מיליוני קלווין. בתהליך ההתקררות של שרידי המעטפת היא פולטת את הקרינה שמאפשרת לראות אותה.