שלום קורח

הרב שלום (סאלם) קורח (קֹרח) (ה'תרל"ג – י"ג בחשוון ה'תשי"ג, 1952) היה מחשובי רבני תימן במאה ה-20.

נולד לאביו, הרב יחיא קורח בעיר צנעא, בירת תימן. למד אצל אבי סבו הרב יוסף קורח, ואצל סבו הרב חיים קורח (רבו של הרב יחיא קאפח). כשהיה בן שתים עשרה עזב את לימודיו והחל לעבוד. תחילה למד אריגה, אצל ר' אברהם אלמשרקי, שהיה גם אחד מטובי המשוררים בצנעא. לאחר שלוש שנים, עבר לעבוד כצורף אצל חיים כְּסאר. לאחר ארבע שנות עבודה עם כסאר, החל לעבוד כצורף עצמאי. עבודותיו נודעו באיכותן, והוא המשיך לעבוד במקצוע זה עד שנת ה'תרנ"ח, אז החל רעב ולא היה דורש למעשה ידיו.

בשל הרעב עזב את צנעא ועבר לעיר אלחימה. בעיר עסק בלימוד תינוקות. לאחר כחמש שנים חזר לצנעא, אך בעקבות המצור שערכו המורדים התימנים על העיר צנעא בשנים 1903–1905 עזב פעם נוספת את צנעא, הפעם לקרית אלקאבל, אליה ברחו רבים מתושבי צנעא. כשחזרה הרווחה שב לבירה, והיה מלמד תינוקות. כמו כן העתיק באותה תקופה כתבי יד רבים, בהם תכלאל ובו הערות ונוסחאות (נדפס ה'תשכ"ד), ואת ספר "מאור האפלה" (נדפס ה'תשי"ז). בשנים אלו כתב פיוטים רבים, שרק חלקם נדפסו.

עם מותו של הרב יחיא קאפח בשנת ה'תרצ"ב כתב ספר בשם "אגרת בוכים", שבו הוא מתאר את חייו של הרב קאפח, ומספידו לאחר מותו. את הספר כתב לבקשת ארגון "אבי דוד", ולבקשת תלמידי הרב קאפח בארץ ישראל ובמקומות שונים. הספר נדפס בשנת 1963 בהוצאת "הועד להדפסת חבורי מהרש"ק [מורנו הרב שלום קורח]".

עלה לישראל בחשוון שנת ה'תש"י. בישראל חי שלוש שנים, ובה נפטר בשנת ה'תשי"ג.

ספריו

• "מדרש אשרי" (ה'תשל"ט) – דרשות והספדים
• קובץ פיוטים ופזמונים לשמחת תורה. יצא במהדורת צילום בשנת ה'תשל"ז
• "אגרת בוכים" (ה'תשכ"ג)
• "דברי שלום" – פירוש על התורה. נדפס בספר "ענף עץ אבות" בעמודים רעז–שלב
• כמו כן נדפסו בספר "ענף עץ אבות" קינות, תפילות, מאמרים בהלכה ואגרת מוסר שכתב