קמרה אובסקורה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=מכשיר אופטי|אחר=בית ספר לקולנוע|ראו=[[קמרה אובסקורה - בית הספר לאמנות]]}}
[[
'''קָמֶרָה אוֹבְּסְקוּרָה''' (ב[[לטינית]]: '''Camera Obscura''' - '''לִשְכָּה אֲפֵלָה''') היא מכשיר [[אופטיקה|אופטי]], שיוצר דמות דו-ממדית מעצם (אובייקט) תלת-ממדי. מבחינה אופטית דומה עקרון פעולתו של המכשיר לעקרון פעולתה של ה[[מצלמה]], ומכאן שמה ב[[אנגלית]]: Camera.
קמרה אובסקורה שימשה מאז המצאתה ככלי עזר ל[[צייר]]ים, כאלמנט בידורי, וכנדבך מרכזי בהתפתחות ה[[צילום]]. בנוסף, נעשה בה שימוש [[מדע]]י לצורך תצפיות על [[השמש]], לצורך מחקרים ב[[אופטיקה]] ולצורך הבנת מנגנון הפעולה של ה[[עין]]. לקמרה אובסקורה נודע גם תפקיד [[מטאפורה|מטאפורי]] ב[[פילוסופיה]], והיא שימשה כמודל לאופן שבו תצפית מובילה למסקנות (היקשים) אמיתיים על העולם.
קָמֶרָה היא מילה לטינית, שמקורה ב[[יוונית]]: ''Kamarion'' - חדר, [[קמרון (אדריכלות)|קמרון]] עם
==אופן פעולה==
[[
הגרסה המוקדמת של קמרה אובסקורה מורכבת מתא סגור שבאחת מדפנותיו יש נקב זעיר. קרני [[אור]] אשר מוחזרות מהעצם חודרות דרך הנקב ויוצרות דמות הפוכה בדופן הנגדית. הנקב הזעיר מבטיח שמקורה של נקודה אחת בדמות הוא באור המוחזר מנקודה אחת על פני העצם. ללא הנקב כל נקודת דמות הייתה מקבלת אור מהחזרה של נקודות רבות על העצם ולא הייתה מתקבלת דמות ברורה. הקטנת גודל הנקב משפרת את המיקוד, אך גם מגדילה את השפעת תופעת ה[[עקיפה]] ומעוותת את הדמות. [[מצלמת חור סיכה]] פועלת על אותו עיקרון.
שורה 16:
==היסטוריה==
עקרון הפעולה של קמרה אובסקורה התגלה לפני למעלה מאלפיים שנה; [[אריסטו]] הבחין במאה הרביעית לפנה"ס כי מעגלים של אור שנוצרים תחת עצים מקבלים אט אט צורה של חרמש בעת [[ליקוי חמה]], ובכך זיהה את התופעה הבסיסית עליה מבוססת קמרה אובסקורה - יצירת דמות בעזרת נקב קטן. אריסטו זיהה את העיקרון שבעזרתו ניתן לצפות בבירור בשמש או בליקוי חמה: מחזיקים לוח אטום בו מנוקב חור קטן, ודמות השמש מופיעה בתוך צל הלוח.
בשנת [[1038]] תיאר המלומד הערבי [[איבן אל-היית'ם]] ניסוי דומה לזה שתיאר אריסטו. הוא הראה בעת ליקוי חמה כיצד ניתן לייצר את דמותה של [[השמש]] על קיר בעזרת נקב בקיר הנגדי. עבודתו של [[איבן אל-היית'ם|אל-חזן]] השפיעה על מחקרי ה[[אופטיקה]] של ה[[פילוסוף]] [[רוג'ר בייקון]], איש [[ימי הביניים]], שהצליח ליצור בשנת [[1267]] אשליות אופטיות תוך הסתייעות בעקרונות הבסיסיים של קמרה אובסקורה בשילוב עם [[מראה]]. בייקון תיאר בספרו ''De Multiplicatione Specierum'' את אופן הפעולה של קמרה אובסקורה, אך הוא לא הזכיר את המכשיר עצמו. רבי [[לוי בן גרשון]], הרלב"ג, פילוסוף ומתמטיקאי יהודי, תיאר, בדומה לאל-חזן, דרכים לצפייה בליקוי חמה בעזרת המכשיר, כך שלא ייגרם נזק לעיניים. הוא פיתח מכשיר שנקרא ''הלשכה האפלה'', תיבה סגורה מכל צד, שאליה חודר אור דרך נקב קטנטן שבאחת מדופנותיה. המסתכל דרך הנקב אל תוך התיבה רואה על הדופן שמול הנקב תמונה אמיתית והפוכה של גוף הנמצא מחוץ לתיבה מול הדופן שבו נמצא הנקב. בעזרתה יכול היה להשוות את קוטר הירח לקוטר השמש ולמדוד את גודל ההתכסות בעת ליקוי החמה.
בשנת [[1550]] הציע [[ג'ירולמו קרדאנו]] שיפור משמעותי לקמרה אובסקורה בספרו "On Subtlety" - החדרת [[עדשה|עדשת]] [[זכוכית]] קמוּרה במקום הנקב שבקיר. כך הופקה דמות בהירה וחדה מזו שהתקבלה בעזרת הנקב הפשוט. בשנת [[1585]] הוסיף [[ג'מבטיסטה בנדטי]] (Benedetti) שיפור נוסף: הכנסת מראה אלכסונית לתוך הקמרה שתפקידה להפוך את הדמות. כך יכול הצופה לראות את הדמות ללא היפוך.
שורה 30:
כבר בשנת [[1490]] חשב [[לאונרדו דה וינצ'י]] שקמרה אובסקורה יכולה להיות לעזר עבור אמנים. ואולם נראה שבימיו, אם נעשה שימוש במכשיר לשם [[ציור]], הרי שהיה זה במקרים נדירים. בספרו "Magia Naturalis" מ-1589 יעץ דלה-פורטה לבורים באמנות הציור להיעזר בקמרה אובסקורה כדי לרשום מראות מהטבע. ראשית נתפס המכשיר כעזר רק עבור חובבנים ולא עבור אמנים מקצועיים, אך החל מ[[המאה ה-17]] השתמשו גם אמנים - בעיקר [[פלמים]] - בקמרה אובסקורה כמנגנון לקביעת הקומפוזיציה וככלי עזר לרישום ולעשיית מתווים לציורי נוף או מראות אורבניים. קמרה אובסקורה סיפקה מראה בעל היטל [[פרספקטיבה|פרספקטיבי]] מושלם, מראה שחפף את מודל ייצוג המציאות ששלט בעשייה הפלסטית המערבית מאז תקופת ה[[רנסאנס]].
אחד הוויכוחים הלוהטים והפוריים ביותר סביב מיקומה של קמרה אובסקורה בעשייה האמנותית ניטש סביב יצירתו של האמן הפלמי [[יאן ורמיר]]. עבודתו של ורמיר נקשרה על ידי היסטוריונים שונים של האמנות לקמרה אובסקורה, וחוקרים שונים ניסו לייחס את הקסם והאופי המיוחד של ציוריו למכשיר האופטי; אלו איתרו בציוריו אפקטים מיוחדים שיוצרת בדרך כלל האופטיקה של קמרה אובסקורה (כגון חדות סלקטיבית); הצביעו על הפרספקטיבה הייחודית של ציוריו, שמזכירה את הפרספקטיבה שנוצרת במכשיר; בחנו את הקומפוזיציות של הצייר, את הטיפול שלו באור ואת הטונאליות הצבעונית האופיינית לו ביחס לאפקטים שיוצרת הקמרה. על אף שישנה כמעט תמימות דעים כי ורמיר אכן השתמש במכשיר, עדיין נמשך הוויכוח בשאלת חשיבות שימוש זה בציוריו.
עד המאה ה-17 הייתה קמרה אובסקורה מכשיר גדול כחדר ומסורבל לתפעול ולהזזה. במאה ה-17 פותחו גרסאות קטנות, מתקפלות וניידות של קמרה אובסקורה ("camera portabilis") כך שניתן היה לשאתה ביד. עם זאת, הדמות שנוצרה בעזרת קמרה אובסקורה לא הייתה מספקת לעשייה הפלסטית, משום שהעדשה גרמה על פי רוב לקימור של קווים ישרים, שינתה את טווח הגוונים והצבעים, והגבירה את הניגודיות משום שלא העבירה בעדינות מספקת את מעברי הצללים והמבהקים. העיוותים הללו הביאו את כותביו של מדריך מ[[המאה ה-18]] לרישום בעזרת קמרה אובסקורה, להוסיף את האזהרה הבאה: "אכן ניתן לרשום [עם קמרה אובסקורה] כמה דברים כלליים כמו גושים גדולים של צללים ואורות: עם זאת, העתקה מדויקת תגרום לעיוות; משום שהאופן בו אנו רואים אובייקטים דרך קמרה אובסקורה שונה מהדרך בה אנו רואים אותם באופן טבעי"{{הערה|1= Charles-Antoine Jombert's instructional book on drawing, as quoted in Aron Scharf, ''Art and Photography'', 1974, p. 21.}}.
==קמרה אובסקורה בהגות המערבית==
[[
הסברים רבים של קמרה אובסקורה, במיוחד אלו העוסקים במאה ה-18, נוטים להחשיב אותה רק במונחי שימושה כעזר בעשיית ציורים, כבת לווייתם הסודית של אמנים. אך למעשה העתקה בעזרת קמרה אובסקורה הייתה רק אחת ממגוון שימושיה, שאף הוצנעה במספר מאמרים חשובים באמצע המאה ה-18; למשל, המאמר על "קמרה אובסקורה" ב[[האנציקלופדיה הגדולה|אנציקלופדיה הגדולה]] של [[דני דידרו|דידרו]] ו[[ז'אן לה רון ד'אלמבר|ד'אלמבר]], מציין את תפקידיו של המכשיר האופטי בסדר הבא:
שורה 52:
דקארט, למשל, מייעץ לקוראיו לערוך הדגמה הכוללת "לקיחת עין מתה מאדם שנפטר לאחרונה (או, אם לא ניתן, עין של שור או חיה גדולה אחרת)", לחתוך את חלקו האחורי של האיבר, ואז להשתמש בעין העקורה כעדשה שתמוקם בנקב של הקמרה אובסקורה: "אין לאפשר לשום אור לחדור לחדר מלבד זה החודר דרך העין, שכל חלקיה שקופים לגמרי. לאחר שעשינו זאת, אם נתבונן בבד הלבן נראה שם, ודאי עם הנאה ופליאה, תמונה המייצגת בפרספקטיבה טבעית את כל החפצים שבחוץ"{{הערה|1= Descartes, ''The Philosophical Writings'', vol. 1, p. 166, tras. John Cottingham, Robert Stoothoff and Dugald Murdoch, Cambridge, 1984 }}.
חוקר התרבות ג'ונתן קריירי (Crary) הצביע על העובדה שבמאות ה-17 וה-18 מודל הראייה, שגולם בפעולת הקמרה אובסקורה, הבנה סובייקט נפרד מהעולם החיצוני, ומנגנון ראייה אל-זמני, הנפרד מגוף אנושי ספציפי. עבור דקארט, למשל, הדימויים הנראים בתוך הקמרה אובסקורה נוצרים באמצעות עין [[קיקלופ]]ית נטולת גוף, המנותקת מכל צופה, ואולי אף לא אנושית. ואולם, בראשית המאה ה-19, טוען קריירי, התרחש שבר רחב וסיסטמטי בהיסטוריה של הראייה, שסימן את סוף תפקידה של הקמרה אובסקורה כפרדיגמה המרכזית לראייה-ידע-ואמת. העניין הפילוסופי, ה[[פיזיולוגיה|פיזיולוגי]] והאופטי בראייה הושם אז בעיקר על האפקטים הפיזיולוגיים, הזמניים והגופניים שנוצרים על ה[[רשתית]] האנושית. בעקבות השבר הזה התהפך התפקיד המטאפורי שמלאה הקמרה אובסקורה בהגות המערבית; כך למשל, בטקסטים של [[קרל מרקס|מרקס]], [[זיגמונד פרויד|פרויד]], [[אנרי ברגסון|ברגסון]] ואחרים, מנגנון הקמרה אובסקורה, שמאה אחת קודם לכן היה אתר לגילוי וצפייה ב"אמת" פיזיקלית, הפך למודל של הליכים ולכוחות שמסתירים, מעוותים ומבלבלים את האמת (לדוגמה, אצל מרקס הדימוי המהופך והמעוות של הקמרה מהדהד את מושג ה[[תודעה כוזבת|תודעה הכוזבת]]).
שורה 59:
==קמרה אובסקורה והמצאת הצילום==
[[
במרבית ההסברים ההיסטוריים להמצאת ה[[צילום]] מופיעה הקמרה אובסקורה כמבשר הישיר של הצילום, וכמודל המיידי ממנה הוא התפתח. למרות שממציאי הצילום התאימו, למעשה, את הקמרה אובסקורה כך שתכיל את ההליך ה[[כימיה|כימי]] המוכר לנו כ"צילום", חשוב לזכור כי לצילום אין מקור אחיד, או "אב קדמון" אחד וברור, משום שיישומיו הרבים של המדיום אינם מקבלים בקלות את המרות של הגדרה מאוחדת; ניתן, למשל, להגדיר את המאפיין המרכזי של הצילום כאמצעי להכנת מספר רב של העתקים (שעתוקים), ואז הצורה הקודמת שלו יכולה להיות בין סוגי ה[[הדפס]] הקודמים, כגון [[תחריט|תחריט-העץ]] או התגליף. אך אם הצילום מוגדר כאמצעי להעתקה מדויקת של מציאות נצפית, אזי האב הקדמון שלו ימוקם ודאי במגוון רחב של קידודים ויזואליים של החוויה האופטית, שמתוכם מתבלט תפקידה המרכזי של הקמרה אובסקורה.
שורה 69:
המלומד האנגלי טלבוט, אחד מממציאי הצילום וממציא תהליך ה[[פוזיטיב]]-[[נגטיב]] בשנת [[1835]], דיווח כי הרעיון צץ במוחו בעת שניסה ללא הצלחה לצייר בעזרת קמרה לוצידה וקמרה אובסקורה: "בראשית אוקטובר [[1833]] השתעשעתי בגדות אגם קוֹמוֹ (Como) היפה, ורשמתי רישומים, ליתר דיוק, ניסיתי לרשום, בעזרת קמרה לוצידה, אך עם מידת הצלחה מעטה מאוד...לאחר כמה ניסיונות כושלים הנחתי למכשיר, והסקתי כי הוא דורש ידע מוקדם בציור, שלצערי, לא היה לי". טלבוט עבר לנסות לצייר עם הקמרה אובסקורה, אך לאחר שנכשל "הדבר הוביל אותי לחשוב על היופי המיוחד של התמונות שהטבע מצייר, אותן מקרינה וממקדת עדשת הקמרה אובסקורה על הנייר - יצורי פֵיוֹת, יצירות של הרגע, הנידונות להיעלם כהרף עין. בזמן שחשבתי מחשבות אלו הגיח בקרבי הרעיון...כמה יפה היה זה אם אפשר היה לגרום לדימויים הטבעיים הללו לרשום את עצמם באופן יציב, ולקבע את עצמם על הנייר!"{{הערה|1= Fox Talbot, "Brief Historical Sketch of the Invention of the Art", ''The Pencil of Nature'', no. 1, Longman, Brown, Green and Longmans, London 1844 }}.
[[
ב-[[1826]] או [[1827]] הצליח הממציא ה[[צרפת
החשיפה הארוכה והמסורבלת, ואולי גם צניעותו של הממציא, גרמו לכך שההליוגרפיה לא זכתה לפרסום רב ולמקורות מימון, ובתסכולו חבר נייפס לצייר, המעצב וממציא ה"[[דיורמה]]" הפריזאי [[לואי ז'אק מנדה דאגר]], בשותפות שנועדה לשכלל את ההמצאה. דאגר, אמביציוזי אך חסר השכלה מדעית פורמלית, ניסה מזה זמן, אך ללא הצלחה, לקבע את דימוי הקמרה אובסקורה, כחלק ממאמציו להשיג אפקטים מרשימים למופע הדיורמה שהמציא. השמועות על הצלחתו של נייפס הביאו אותו לפנות אל הממציא בבקשה להיכנס לשותפות. בשנת [[1833]] מת נייפס משבץ לב, ודאגר המשיך לפתח את טכניקת הצילום, אך הסב את שמה ל[[דאגרוטיפ]], על-שמו. דאגר הצליח לייצר בעזרת הקמרה אובסקורה דימויים חדים ומפורטים על גבי לוחות מתכת שעברו אידוי בחומרים רגישים לאור, ואף עלה בידו לקצר מאוד את זמן החשיפה (למספר דקות). התמונות שהשיג היו תצלומים פוזיטיביים ויחידאיים (כלומר, בלתי ניתנים לשכפול). בשנת 1839 קנתה ממשלת צרפת את זכויות הפטנט על ההמצאת הדאגרוטיפ וההליוגרפיה מדאגר ומיורשיו של נייפס, ובמחווה אצילית שחררה את הידע לשימוש חופשי בציבור. יום פרסום הנוסחה לייצרית דאגרוטיפים בעזרת הקמרה אובסקורה נחשב עד היום ליום שבו הומצא הצילום.
שורה 83:
* John J. Hammond, ''The Camera Obscura: A Chronicale'', Bristol, 1981
* Lindberg, D. C., "The theory of pinhole images from antiquity to the thirteenth century." ''Archive for History of the Exact Sciences'' 5, pp. 154–157, 1968-1969
* Lindberg, D. C., "The theory of pinhole images in the Forteenth century."
</div>
| |||