הבדלים בין גרסאות בדף "היסטוריה של איראן"

מ
הגהה קלה, שיפור תעתיקים, ויקיזציה
מ (בוט החלפות: אוכלוסייה, \1תיאור\2, עוי\1, \1)
מ (הגהה קלה, שיפור תעתיקים, ויקיזציה)
 
===אסלאם שיעי===
מורשת נוספת של הכיבוש האסלאמי היה [[שיעה|האסלאם השיעי]], שאף שכיום הוא מזוהה עם איראן, במקור לא היה תנועה דתית איראנית. השיעה במקור הגיע ממוסלמים ערבים. בקרע הגדול של האסלאם, קבוצה אחת מבין המאמינים האמינו כי השלטון בקהילה לאחר מותו של מוחמד הייתה שייכת לחתנו, [[עלי אבן אבו טאלב]], ולצאצאיו. קבוצה זו נודעה כ"שיעת עלי", התומכים של עלי, או השיעים. קבוצה אחרת, תומכיו של [[מעאויה]] הראשון (טוען לח'ליפות לאחר הרצח של [[עותמן אבן עפאן]]), התנגד לבחירתו של עלי לח'ליפות בשנת [[656]]. לאחר שעלי נרצח כשהוא מתפלל ב[[מסגד]] ב[[קופאכופה]] ב-[[661]], מועוויה הוכרז כח'ליפה בידי רוב הקהילה המוסלמית. הוא נעשה לח'ליפה הראשון של ה[[בית אומיה|שושלת האומיית]], ש[[עיר בירה|בירתה]] ב[[דמשק]].
 
בנו הצעיר של עלי, [[חוסיין בן עלי|חוסיין]], לא הסכים להיכנע לבנו ויורשו של מועוויה [[יזיד הראשון]], וברח ל[[מכה]], שם הוא נתבקש להוביל את השיעים במרד. ב[[כרבלא]] שבעיראק, כ-4,000 חיילים אומיים הרגו את חסידיו של חוסיין, כ-200 איש ואישה, שסירבו להיכנע. השליט האומיי קיבל את ראשו של חוסיין, ויום מותו של חוסיין בשנת [[680]] בעשרה בחודש [[מוחרם]] הוא עד היום יום אבל לכל השיעים - יום [[עשוראא]].
 
הריכוז הגדול ביותר של השיעים במאה הראשונה לאסלאם היה בדרום עיראק. רק ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], תחת [[האימפריה הספווית]], רוב האיראנים נעשו לשיעים. האסלאם השיעי נעשה אז, כמו שהוא היום, לדת המדינה.
 
ה[[בית עבאס|עבאסים]] שהפילו את האומיים בשנת [[750]], אף שהיו אוהדים לשיעה האיראני, היו בכל זאת שושלת ערבית. הם התמרדו בשמם של הצאצאים של דודו של מוחמד, עבאס, ובית האשם. האשם היה אביהם של השיעים ושל עבאס, והתנועה העבסידית נהנתה מהתמיכה של המוסלמים השיעים והסונים גם יחד. הצבא העבאסי הורכב בעיקר ממתושבי [[ח'ורסאן|חורסאנייםוראסאן]] והובל בידי גנרל איראני, אבו מוסלם. הוא כלל ערבים ואיראנים, והעבאסים נהנו מתמיכה איראנית וערבית גם יחד.
 
אך העבאסים, אךאף שהיו אוהדים לשיעים, שעל תמיכתם הם ביקשו לשמור, לא תמכו בעמדות השיעיות הקיצוניות יותר. העבאסים ייסדו את בירתם ב[[בגדאד]]. לאמו של [[אל-מאמון]], שלקח את הכוח מיד אחיו, [[אל-אמין]], והכריז על עצמו כ[[ח'ליפה]] בשנת [[811]], הייתה אם איראנית ולכן היה לו בסיס תמיכה בחורסאןבח'וראסאן. העבאסים המשיכו את המדיניות הריכוזית של קודמיהם. תחת שלטונם, העולם האסלאמי חווה פריחה [[תרבות]]ית והתרחבות של ה[[מסחר]] והעושר הכלכלי, וגם איראן נהנתה מהתפתחויות אלה.
 
==ימי הביניים==
[[קובץ:Ardeshir1.jpg|שמאל|ממוזער|290px]]
השושלות השליטות הבאות באיראן הגיעו מהלוחמים הטורקים המרכז־אסייתים, שהיו בהתקדמות דרומה ומערבה ממרכז אסיה זה אלף שנים. ה[[ח'ליפה|ח'ליפים]] ה[[בית עבאס|עבאסים]] החלו לגייס את העמים האלה כ[[ממלוכים]], כלומר לוחמים־עבדים, כבר מן [[המאה ה-9]]. לאחר זמן קצר הכוח הממשי של השושלת העבאסית החלה לדעוך, ולבסוף הם הפכו לבובות [[דת]]יות בזמן שהלוחמים הטורקים הם ששלטו למעשה. עם ירידת כוחם של העבאסים, סדרה של שושלות עצמאיות קמו בחלקים שונים של איראן, כמה מהם עם עוצמה משמעותית. מבין החשובות בשושלות אלה היו [[הטאהירים]] ב[[ח'וראסאן]] (820-872820–872), [[הצפארים]] ב[[סיסתאן]] (867-903867–903) ו[[הסאמאנים]] (875-1005875–1005), ב[[טרנסאוקסניה]]. בנוסף, [[הבויהים]] שלטו בבגדאד (945-1055945–1055). הדבר היה שיאו של תהליך של השפעה פרסית גוברת על הח'ליפות העבאסית הנחלשת. ב-962 ממלוכ טורקי, מושל של הסאמאנים, [[אלפ תג'ין]], כבש את [[ע'זנה]] (כיום באפגניסטן) וייסד את [[השושלת הע'זנווית]] ששלטה עד לשנת [[1186]].
 
כמה ערים סאמאניות נכבשו על ידי קבוצה טורקית אחרת, ה[[סלג'וקים]], שחיו מצפון לנהר האוקסוס (כיום, ה[[אמו דרייהדריה]]). מנהיגם, [[טוגריל בג]], לחם בע'זנווים בחוראסאן. הוא נע דרומה ואז מערבה, כשהוא כובש את הערים שבדרכו אך אינו הורס אותם. בשנת [[1055]] ה[[ח'ליפה]] של [[בגדאד]] העניק לטוגריל בג מתנות ואת תואר "מלך המזרח". תחת יורשיו, [[אלפ ארסלאן]] ו[[מלכ שאה]] (1072-10921072–1092), איראן נהנתה מתקופה של [[רנסאנס]] [[מדע]]י ו[[תרבות]]י, בעיקר הודות ל[[וזיר|ווזיר]] האיראני שלו, [[ניזאם אל-מולכ]]. שליטים אלה ייסדו [[מצפה כוכבים|מצפה]], שבו [[עומר כיאם]] עשה תצפיות רבות עבור [[לוח שנה]] חדש, והם בנו [[בית ספר|בתי ספר]] דתיים בכל הערים הגדולות. הם הביאו את [[אל-ע'זאלי]], אחד מה[[תאולוגיה|תאולוגים]] האסלאמיים הגדולים, ומלומדים חשובים אחרים, לבירה הסלג'וקית בבגדאד תמכו בהם ועודדו את עבודתם.
 
אך היה איום פנימי רציני על הסלג'וקים מ[[איסמאעיליה|האיסמאלים]], [[כת]] סודית שמפקדתה ישבה בעלמוטבאלאמות, בין ראשט[[רשת]] ל[[טהראן]]. הם שלטו באזור שלהם יותר מ-150 שנה ומפעם לפעם שלחו את חסידיהם להרוג נציגי ממשל חשובים על מנת לחזק את כוחם. המילה "assassins" (רוצחים), הגיעה מעיוות [[אירופה|אירופי]] של הכינוי שלהם ב[[סוריה]] - [[חשישיון|חשישיה]], שניתן להם בגלל האגדה שהם עישנו [[חשיש]] לפני שיצאו לפעולה.
 
==העת החדשה==
[[קובץ:Napoleon-Kashan.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אמין או דובליחא-דוולה, ראש השיירההמשלחת הפרסית המלכותית בחצרו של נפוליון השלישי]]
איראן עברה תחייה תחת [[האימפריה הספווית]] (1502-1736), שהדמות הבולטת ביותר בה הייתה [[עבאס שאה הראשון]]. בשנים 1577-1589 התנהלה מלחמה בין האימפריה הספווית ל{{ה|אימפריה העות'מאנית}}, שהסתיימה בתבוסת הספווים, והשאה החדש עבאס נאלץ לחתום על [[הסכם איסטנבול (1590)]]. אך לאחר מכן הוא כבש חלק גדול מ[[אפגניסטן]] ומה[[קווקז]], וכן סיפח את [[בגדד]] ו[[עיראק]] (1623) ואת [[בחריין]], מה שהעניק לו שליטה אסטרטגית ב{{ה|מפרץ הפרסי}}. בימי מלוכתו איראן ידעה התפתחות כלכלית ותרבותית מרשימה, חלה התפתחות במסחר, בדרכי התחבורה ובחקלאות, ועיר הבירה עברה מקזבין ל[[איספהן]], שהפכה לאחת הערים היפות בעולם.
 
לאחר הכובש [[נאדיר שאה]] ויורשיו, הגיעה [[שושלת זאנד]], שנוסדה בידי [[קאריםכרים חאןח'אן]] (1750–1794). לאחר מכן עלתה [[השושלת הקג'ארית]] לתקופה ארוכה (1795- 19251795–1925) ולאחריה ה[[שושלת פהלווי|שושלת הפלווית]] (1925- 19791925–1979).
 
ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] ארצות אירופאיות [[פורטוגל]], [[בריטניה]], [[האימפריה הרוסית]] ו[[צרפת]] כבר החלו לייסד היאחזויות קולוניאליות באזור. כתוצאה מכך איראן איבדה את שלטונה על רבים ממחוזותיה בחוזים עם [[האימפריה הרוסית]] – [[הסכם טורקמנצ'אי]], [[הסכם גוליסטן]], ואחרים.
 
==איראן המודרנית==