הבדלים בין גרסאות בדף "דפוס רוזנקרנץ"

אין שינוי בגודל ,  לפני 3 שנים
מ
הופס
מ (הופס)
כעבור כמעט ארבעים שנה, ב-[[20 באפריל]] [[1862]] ([[תרכ"ב]]), ביטל ה[[צאר]] [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]] את ה[[מונופול]] על הדפסת עברית ב[[האימפריה הרוסית|רוסיה]] (בפרט ל[[פולין הרוסית]]) שהיה בעקבות גזרת [[ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה|הצאר ניקולאי]] מ-[[1836]] לשני בתי דפוס – דפוס ראָם בווילנה ו[[דפוס האחים שפירא]] ב[[ז'יטומיר]], ששילמו עבור זכות זו 5,000 [[רובל]] לשנה – והתיר לכל אדם להדפיס עברית בכל מקום ולשלם [[מס]] בסך של 20 רובל לשנה בעד מכונת דפוס ידנית {{גר|Handpresse}} ו-120 רובל בעד מכונת דפוס מהירה {{גר|Schnellpresse}} (המכונה הפופולרית שהמציא [[פרידריך קניג]] כמה עשורים קודם לכן). האחים אברהם צבי רוזנקרנץ, מנדל שריפטזצר ושאול ציונסון הזדרזו לפרוש מעבודתם בדפוס ראָם ולפתוח בית דפוס משל עצמם.
 
כדי לפתוח בית דפוס עברי ברוסיה צריך היה רישיון מיוחד מהממשלה, שקשה היה להשיגו. שלושת האחים חברו אפוא ל[[סופר]] ה[[תנועת ההשכלה היהודית|משכיל]] הווילנאי [[שמואל יוסף פין]], בעל הניסיון והממון. פין שימש בתפקיד "[[יהודי מלומד]]" (ученый еврей, עוזר לענייני יהודים) של מושל [[פלך וילנה]] ומופקד על הלימודים היהודיים מטעם שר ההשכלה בפלך (אחראי לפיקוח על הלימודים היהודיים ולתכנון ועריכת ספרים ללימודי [[יהדות]]), ופרט לזאת פרסם ספר ללימוד [[רוסית]] ליהודים ומאז [[19601860]] ערך ו[[מו"ל|הוציא]] ברישיון את כתב העת העברי "[[הכרמל (כתב עת)|הכרמל]]". אחרי השתדלויות מרובות ובגלל זכויותיו קיבל פין רישיון לפתוח בית דפוס עברי עם רוזנקרנץ ואחיו, ובסתיו [[1863]] ([[תרכ"ג]]) פתח עמם בשותפות את דפוס "פין–רוזנקרנץ". (על פי גרסה אחרת, פין פתח את בית הדפוס שלו, שבו עבד בשתי מכונות דפוס ידניות, חודשים אחדים לאחר שהאחים ייסדו את הדפוס שלהם, שפעל עם מכונת דפוס מהירה קטנה; וכעבור זמן קצר נכנסו שני הצדדים בשותפות.){{הערה|שם=פרידברג, תולדות הדפוס|{{HebrewBooks|[[חיים דוב פרידברג]]|ווילנא|36967|'''תולדות הדפוס העברי בפולניה: מראשית הוסדו בשנת רצ"ד והתפתחותו עד זמננו''', הוצאה ב מושלמת ומתוקנת, מעובדת על פי המקורות; יצא לאור על ידי ברוך פרידברג, תל אביב: (דפוס גוטנברג), תש"י, עמ' 131|עמוד=138}}.}} החוזה שערכו ביניהם קבע שפין יקבל 25 אחוזים מהרווחים, רוזנקרנץ ושריפטזצר 33 אחוזים כל אחד, וציונסון 9 אחוזים.
בית הדפוס פעל באמצעות מכונת דפוס מהירה ומכונת יד, והעסיק שני [[מגיה]]ים: יהושע פּוֹילישֶר (פוילישער){{הערה|[[יהודה ליב אפל]] (עפעל) מביא [[אנקדוטה]] על אודות המגיה יהושע פולישר:
:הגאון ר' [[יהושע יצחק שפירא|אייזל חריף]], או ר' אייזל סלונימר [יהושע יצחק שפירא], היה גם כן מוסר את ספריו להדפסה בבית הדפוס של פין ושותפיו, והוא היה מתנהג כמו יתר הרבנים הגדולים, לישב בחשיבות בוילנה במשך זמן ההדפסה, ולחכות לכל גליון שיסודר, בשביל להגיה, לגרוע ולהוסיף, כדרכו בקודש וכנהוג.
106,938

עריכות