נחמן קרוכמל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
1Or (שיחה | תרומות)
מ ←‏תולדות חייו: (ויקיפדיה:לשון), replaced: למרות ש ← אף על פי ש באמצעות AWB
מ ביטול גרסה 18881075 של Doror (שיחה) - שגגה
שורה 5:
נחמן הכהן קרוכמל נולד לר' שלום קרוכמלניק, [[סוחר]] אמיד, ב[[שטעטל|עיירה]] [[ברודי]] שב[[גליציה]]. הוא נישא בגיל 14 (ולפי עדויות אחרות - בגיל 16) לשרה לבית הברמן, ועבר לגור אצל חותנו העשיר בעיירה [[ז'ולקווה]] שליד בירת גליציה המערבית, [[לבוב]] (למברג). מלבד החינוך היהודי המקובל ב[[תורה]] וב[[תלמוד]], למד גם [[פילוסופיה יהודית]], בעיקר מכתבי [[רמב"ם]] ו[[אברהם אבן עזרא]], והחל לעיין גם בהגותם של אנשי ההשכלה [[משה מנדלסון]] ו[[שלמה מימון]], ב'''ביאור ''' של מנדלסון למקרא ובגיליונות "[[המאסף]]". בצעירותו נפגש עם המשכילים [[מנחם מנדל לפין]] ו[[יהודה ליב בן-זאב]], אנשי דור המעבר שאחרי השכלת ברלין, והושפע מהם; ועוד יותר הושפע ממשכיל גליציאני בשם ברוך צבי ניי (Neu), ובספרייתו קרא ספרי השכלה עבריים וכלליים. הוא לימד עצמו [[גרמנית]], כדי שיוכל ללמוד בשפת המקור את משנתם של פילוסופים לא יהודים, בעיקר של [[עמנואל קאנט|קאנט]], [[יוהאן גוטליב פיכטה|פיכטה]], [[פרידריך וילהלם שלינג|שלינג]] ו[[גיאורג וילהלם פרידריך הגל|הגל]]. בהמשך למד במידה מסוימת שפות נוספות, ובהן [[לטינית]], [[צרפתית]], [[ערבית]] ו[[סורית]]. תלמידיו העידו עליו שהשכלתו הייתה מקיפה, הן בספרות ישראל הדתית והכללית, לרבות [[הלכה]], [[אגדה (יהדות)|אגדה]], הגות יהודית הלניסטית ובשיאה הפילוסופיה של [[פילון האלכסנדרוני]], ספרות הקבלה ובעיקר [[הזהר]] וכתבי [[הרמב"ן]], וכן [[שירה עברית]]; לא פחות מכך היה בן בית בספרות ה[[מדע]]ית והפילוסופית הכללית של תקופתו.
 
ב-[[1808]] בא ל[[לבוב]] כדי להירפא ממחלה, ושם הכיר את [[שלמה יהודה רפפורט]] (שי"ר), שייעשה לימים תלמידו-חברו. בשל מחלתו המליצו לו רופאיו לעבור לקריאה קלה, ולכן עבר מ[[פילוסופיה]] ל[[היסטוריה]], והתעמק בספרו של [[עזריה מן האדומים]] "[http://aleph.nli.org.il/nnl/dig/books/bk001072949.html מאור עיניים]" ובספרי היסטוריה לועזיים. ב-[[1814]] החל לקבץ סביבו חוג תלמידים; הוא נהג לטייל עמם בהרים שבאזור ז'ולקווה ולשוחח אתם בענייני פילוסופיה, היסטוריה וספרות עם ישראל. הפך לאחת הדמויות המרכזיות בקרב משכילי [[יהדות פולין|פולין]], והיה מורם וידידם של רבים מאנשי תנועת ההשכלה וחכמת ישראל, ובהם שי"ר (אם כי הייתה מתיחות ביניהם במשך השנים), [[יוסף פרל]], [[מאיר הלוי לטריס]], [[יצחק בר לוינזון|ריב"ל]], [[שמשון בלוך]], [[יעקב שמואל ביק]], ר' [[צבי הירש חיות]], ואחרים, וכן של בנו, [[אברהם קרוכמל]]. השמרנים האורתודוקסים המתנגדים להשכלה התנגדו לרנ"ק ולהגותו (הגות שכללה [[ביקורת המקרא]] במידה מתונה וביקורת ספרות [[ההלכה]] וה[[אגדה (יהדות)|אגדה]]), אף על פילמרות שמירת המצוות ההלכתית שלו. בשל יחסיו הקרובים עם אחדים מחכמי ה[[קראים]] בגליציה ב-[[1815]] העלילו עליו ה[[חסידים]] שהפך לקראי, והוא כתב "איגרת התנצלות" תקיפה והתנער ממה שיוחס לו.
 
לאחר מות חותנו החל להתפרנס מ[[מסחר]] ומגביית [[מס]]ים, ואחר כך מ[[הנהלת חשבונות]]. הוא עסק גם בענייני [[הקהילה היהודית|הקהילה]], היה "ראש הקהל" ו[[פרנס]] בז'ולקווה, ואף סייע לשחרר משכילים צעירים מחובת השירות הצבאי. לאחר הפצרות מתלמידיו וידידיו החל כותב, כנראה מתחילת שנות השלושים, את ספרו "מורי נבוכי הזמן", שתלמידיו כינו "מורה נבוכים החדש". ב-[[1836]] עבר לשנתיים ל[[ברודי]], וב-[[1838]], כשהחמירו מחלותיו, עבר לגור ב[[טרנופול]] אצל [[יוסף פרל]] ואחר כך כנראה אצל בתו שגרה בעיר זו. הוא סירב להצעה להיות [[רב קהילה]] ב[[ברלין]], אם כי לא ברור עד כמה הייתה זו הצעה ממשית. לעומת זאת, הביע עניין בהוראה בבית מדרש ליברלי ללימודי יהדות, לכשיקום. בשנותיו האחרונות התקדם הרבה בהכנת ספרו, אך לא השלים אותו; לפני מותו ביקש שהחוקר המפורסם [[יום טוב ליפמן צונץ]] יערוך אותו ויוציא אותו לאור, ואכן הספר יצא לאור בעריכת צונץ ב-[[1851]].