קרב קמרון – הבדלי גרסאות

'''קרב קמרון''' ([[צרפתית]]: Bataille de Camerone, [[ספרדית]]: Batalla de Camarón) הוא קרב שהתחולל ב-[[30 באפריל]] [[1863]], בין פלוגה ג' מ[[לגיון הזרים הצרפתי]] לכוחות [[פשיטה]] של המורדים הרפובליקנים ב[[מקסיקו]] בזמן [[מלחמת האזרחים המקסיקנית]]. בגלל גודל הכוחה[[כוח צבאי|כוח]] הצרפתי יש שטוענים שלא מדובר בקרב אלא בהתנגשות מקומית.

הפלוגהה[[פלוגה]] יצאה לדרך בסביבות חצות כשהאספקה שלה נישאת על גבי [[פרד]]ות. ב-02:30 הגיעה הפלוגה למוצב של הגדוד. לאחר עצירה קצרה המשיכה בדרכה כדי לחבור לשיירה. ב-07:00 עברה הפלוגה חווה נטושה בשם קמרון (Camarón) בסמוך לכפר [[קמרון דה טחדה]] (Camarón de Tejeda) של ימינו, ונעצרה למנוחה בחורבות הכפר הנטוש פאלו ורדה (Palo Verde). זמן קצר לאחר העצירה נראו ענני אבק מהמשך הדרך והקפטן הבין שכנראה מדובר בפרשי אויב. הוא החליט לסגת דרך סבך השיחים מערבה בתקווה שהפלוגה לא תתגלה. הפלוגה נעה במהירות כשסיירים מקדימים את הכוח. בסביבות קמרון נפצע אחד ה[[סיירים]] מפגיעת [[צלף (ירי)|צלף]]. דנז'ו החליט להתקדם לכיוון כפר אינדיאני קרוב, אך הפרשים המקסיקנים הדביקו אותם והסתערו, ודנז'ו פקד על הפלוגה ליצור [[ריבוע (צבא)|ריבוע חי"ר]]. הם הצליחו להדוף את הפרשים והתחילו לנוע במערך לכיוון קמרון. עקב הקושי שבתנועה במערך ריבוע חי"ר נוצרה פרצה במערך והפרדות שהיו מבוהלות מקולות הירי נמלטו. המקסיקנים שהבינו מה מנסים חיילי הלגיון לעשות שלחו כוח לקמרון אשר השתלט על הקומה העליונה בחווה. דנז'ו וחייליו הצליחו לסגת לחווה ולהתבצר בקומת הקרקע כשחיילים מקסיקנים מן הקומה העליונה מנסים לצלוף בהם. ב-09:30 ניגש קצין מקסיקני לחווה עם דגל לבן ואמר שהחווה מוקפת ב-2,000 חיילים ויעץ לדנז'ו להיכנע. דנז'ו סירב להיכנע, ולפי המסורת צעק "חרא! הלגיון לא נכנע אף פעם", והקרב נמשך. סמוך בשעה 11:00 נהרג דנז'ו מפגיעת צלף מן הקומה העליונה, והפיקוד עבר לווילן השלם, לפני מותו השביע דנז'ו את חייליו לא להיכנע לאויב. באותו הזמן הצטרף לכוח הצר כוח הפשיטה המקסיקני, שאמור היה לתקוף את שיירת האספקה הצרפתית, למצור על החווה. וילן דחה גם כן הצעת כניעה כמו מפקדו המת. ב-14:00 נורה וילן למוות, ומודה קיבל את הפיקוד על שרידי הפלוגה. ב-17:00 הציעו המקסיקנים פעם נוספת לכוח הצרפתי להיכנע, לאחר שמודה נאמן לשבועתו סירב, תקפו המקסיקנים מכל הכיוונים ופרצו למתחם. מודה וחמשת הלגיונרים האחרונים שנשארו על הרגליים, לאחר שנגמרה התחמושת שלהם יצאו להתקפת כידונים נואשת על החיילים המקסיקנים. בסוף ההסתערות מודה נפצע ורק שלושה לגיונרים, [[רב טוראי]] מיין, הלגיונר קונסטנטין והלגיונר ונצל נשארו עומדים. המקסיקנים נדהמו מהאומץ של הלגיונרים ולא ירו בשלושת הלגיונרים. קצין מקסיקני ניגש אליהם ושאל "אם עכשיו הם מוכנים להיכנע?". הלגיונרים הסכימו בתנאי שנשקם יישאר אצלם והמקסיקנים יטפלו בפצועיהם. המקסיקנים הסכימו והקרב נגמר.

לאחר תום הקרבה[[קרב]] המקסיקנים עמדו בהתחיבות והפצועים זכו לטיפול, ובסופו של דבר הוחזרו לצרפת במסגרת חילופי שבוים. הניצחון המקסיקני התגלה כחסר ערך, הכוחות שיועדו לתקיפת השיירה בזבזו זמן רב, ואיבדו כשליש ממצבת כוח האדם שלהם בתקיפת כוח צרפתי קטן. השיירה לא נעצרה והתותחים הגיע ליעדם, וכוח התקיפה הצרפתי השלים את כיבוש מקסיקו והמלכת מקסימיליאן. גופות חיילי פלוגה ג' נקברו בטקס צבאי, אבל משום שהן שכבו זמן רב בשטח החווה לא ניתן היה לזהות אותן. איכר מקסיקני שחרש את שדות החווה כשנה לאחר הקרב מצא את יד העץ של דנז'ו ומכר אותה למפקד הצרפתי במקסיקו. היא נשלחה לבסיס הלגיון ב[[סידי בל-עבאס]], ונשמרה שם בתיבת זכוכית עד שהועברה לבסיס החדש של הלגיון באובאניי שליד [[מרסיי]].

למרות שהקרב היווה יותר היתקלות כוחות מאשר קרב גדול והסתיים בתבוסה של הכוחות הצרפתיים הוא ביסס את ה[[מיתוס]] של הלחימה עד האיש האחרון בלגיון הזרים הצרפתי. הקרב הפך לסמל לאומץ הלב של חיילי הלגיוןה[[לגיון]], ונכונותם להלחם עד הסוף. הקרב גם הראה כיצד כוח קטן ונחוש של חיילים יכול לפגוע ולעכב כוח גדול וחזק ממנו (כמו [[קרב תרמופילאי|שלוש מאות הספרטנים]] במעבר תרמופוליי והטקסנים ב[[קרב אלמו]]). העקשנות של דנז'ו ושל אנשיו וסירובם להיכנע עכבו במשך שעות את כוח הפשיטה המקסיקני ואפשרו לשיירה הצרפתית להגיע ליעדה ובכך בצעו את התפקיד שהוטל עליהם. יום הקרב הוא יום חגו של הלגיון, ויד העץ של זא'ן דנז'ו היא הסמל החשוב ביותר ללגיוןל[[לגיון]].