פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 4 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
(ויקיפדיה:לשון), replaced: שימש כ ← שימש (2) באמצעות AWB
 
===יחסיהם ודברי הערכה===
רב חסדא שימש כדוגמהדוגמה לתלמיד שכיבד את רבו וסירב להורות הלכה במקומו, שלא לפגוע בסמכותו. לפי דברי [[רב יוסף]] ל[[אביי]], בדיון על האיסור [[המורה הלכה בפני רבו|להורות הלכה במקום רבו]], "אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה מרב חסדא כל שני דרב הונא, ולא אורי", אפילו על אכילת [[ביצה (מזון)|ביצה]] ב[[כותח]] (מאכל [[חלב]]י) - דבר שברור שמותר הלכתית - שאלו את רב חסדא, בימיו של רב הונא, ולא הורה. בסורא, עירו של רב הונא, סירב רב חסדא להורות הלכה. אבל בעירו של רב חסדא, כפרי, נחשב רב חסדא למורה ההלכה{{הערה|1={{בבלי|עירובין|סב|ב}}.}}.
 
ביושבם לפני [[ראש הגולה]], נמנע רב חסדא לדבר ולדרוש בפני רב הונא, והמתין עד צאתו, רק אז דרש. פעם אחת שמע רב הונא את הדרשה מבחוץ, ושיבח אותה ואת אומרה, רב חסדא. היה זה כאשר ראש הגולה שאל את רב הונא, מנין שאסור ללבוש כלילא? (רש"י: "היו עושין עטרות ל[[חתן|חתנים]], יש של [[זהב]] ו[[כסף (יסוד)|כסף]] צבועות ומצוירות ב[[גפרית]] ו[[מלח בישול|מלח]] שקורין ניי"ל, ויש של [[ורד|וורד]] ו[[הדס]]") רב הונא השיב לו כי האיסור הוא מ[[דרבנן]], וכמו ששנינו במשנה: "בפולמוס של [[אספסיינוס]] גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס". בינתיים קם רב הונא להתפנות. אמר לו רב חסדא: כתוב בפסוק{{הערה|1={{תנ"ך|יחזקאל|כא|לא}}.}}: {{ציטוטון|כֹּה אָמַר ה' אלהים הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה זֹאת לֹא זֹאת הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַ וְהַגָּבֹהַ הַשְׁפִּיל}}, וכי מה עניין [[מצנפת (בגד כהונה)|מצנפת]] אצל עטרה? הרי מצנפת מ[[בגדי כהונה]] היא! - אלא לומר לך: בזמן שמצנפת בראש [[כהן גדול]] - עטרה בראש כל אדם, נסתלקה מצנפת מראש כהן גדול - נסתלקה עטרה מראש כל אדם. בינתיים בא רב הונא, ואמר לרב חסדא: האלהים! (לשון [[שבועה (יהדות)|שבועה]]), האיסור אינו אלא מ[[דרבנן]], (והפסוק בעטרה של [[מלך]] מיירי, שהיה מתנבא שתיבטל ה[[כהונה]] [[גלות|ויגלה]] [[צדקיהו]] בגולה"), אלא חסדא שמך וחסדאין מילך (=חסודים ונאים דבריך){{הערה|1={{בבלי|גיטין|ז|א}} (לאיסור "עטרות חתנים" או "כלילא" ראו גם {{בבלי|סוטה|מט|א}}-ב).}}.
ב[[מסכת שבת]] מובאת הנחייתו של רב חסדא לבנותיו: "נקיט מרגניתא בחדא ידיה, וכורא בחדא ידיה. מרגניתא - אחוי להו, וכורא לא אחוי להו, עד דמיצטערן, והדר אחוי להו".{{הערה|1={{בבלי|שבת|קמ|ב}} ורש"י שם ד"ה נקיט מרגניתא. ראו בסוף הקטע מדברי רב חסדא, שבתמונה בערך זה.}} על פי [[פירוש רש"י לתלמוד|פירוש רש"י]] זו המלצה להאריך ב[[משחק מקדים|משחק המקדים]] על-מנת להגביר את תשוקתו של בן הזוג. על פי פירושם של ה[[גאונים]] המובא בחידושי ה[[ריטב"א]], בא רב חסדא ללמד את בנותיו, שלא בהקשר המיני, "שדבר המוצנע מושך יותר מדבר גלוי ואפילו הוא פחות בערכו ממנו".{{הערה|חידושי הריטב"א, מסכת שבת, דף קמ עמוד ב. הציטוט הוא מהפירוש ב[[תלמוד שטיינזלץ]] שם.}}
 
לפי גישתו של רב חסדא, לעולם לא יתעלמו בשמים מתוקפנות מילולית בין אדם לחבירו, ואדם שפגע בזולתו תמיד יענש על כך; הוא היה אומר: כל השערים ננעלים חוץ משערי [[אונאה]], שנאמר: {{ציטוטון|הנה ה' נצב על חומת אנך (לשון אונאה) ובידו אנך}}.{{הערה|1={{בבלי|בבא מציעא|נט|א}} {{תנ"ך|עמוס|ז|ז}}}}. רב חסדא עצמו שימש כמופתמופת לדוגמה של אדם המקפיד על כבוד חברו, ולמרות שרב חסדא היה מעיר על קיום ה[[הלכה]] במידת הצורך, הוא עשה זאת באופן מכובד ביותר. כך למשל מסופר שכאשר רב חסדא מצא את [[רב חננאל]] שהיה [[סופר סת"ם|כותב]] [[ספר תורה|ספרי תורה]] שלא מן הכתב (בעל פה). אמר לו:
{{ציטוטון|ראויה כל ה[[תורה]] כולה להיכתב על פיך, אלא (אבל) כך אמרו [[חז"ל|חכמים]]: אסור לכתוב [אפילו] אות אחת שלא מן הכתב}}{{הערה|1={{בבלי|מגילה|יח|ב}}.}}.