תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה – הבדלי גרסאות

'''תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה''' החלה לאחר עליית ה[[נאצי]]ם לשלטון ב[[גרמניה]] ב-[[1933]], וראשית רדיפות היהודים המאורגנות ב[[גרמניה הנאצית]]. ידיעות ראשונות על פגיעה חמורה ביהודי ב[[היסטוריה של פולין: מלחמת העולם השנייה|פולין]] הגיעו ל{{ה|יישוב היהודי בארץ ישראל}} כבר בשלהי שנת [[1939]], אך ידיעה מפורטת על ריכוז השמדת היהודים ב{{ה|שואה}} הגיעה רק בשלהי שנת [[1942]]. בעקבות זאת נערכו [[הפגנה|הפגנות]] ועצרות עם ברחבי [[ארץ ישראל]], והעיתונים הופיעו כשעמודיהם הראשונים נתונים במסגרות שחורות. חרף מאמציו, במהלך השואה, היה היישוב היהודי בארץ ישראל בעיקר חסר אונים ביכולת השפעתו על [[מלחמת העולם השניההשנייה|המלחמה העולמית]] ו[[השואה|רצח היהודים באירופה]], אך מנגד [[התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה|בני היישוב התגייסו בשיעורים גבוהים לצבא הבריטי]] שנלחם ב[[גרמניה הנאצית]] ו[[מדינות הציר|בעלות בריתה]] (כ־38,000 מתנדבים, כ־9% מכלל [[היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם השנייה|הישוב היהודי בארץ דאז]]). בתמציתו, סיפורו של היישוב הוא של חוסר ישע, מבוכה והלם: בסופו של דבר הצילו אלפי [[יהודים]], שהיו אחוז זעום בלבד ממיליוני היהודים שנותרו ב[[אירופה]] הכבושה. רק חלק קטן מבין הניצולים ניצלו בזכות מאמצי ההצלה של הממסד ו[[התנועה הציונית]].