ממלכת סרביה – הבדלי גרסאות

בדצמבר [[1371]], עם מותו של [[סטפן אורוש החמישי, מלך סרביה]] אשר היה ערירי קרסה [[ממלכת סרביה (ימי הביניים)|ממלכת סרביה]] והתפרקה למספר ישויות. קרבות קשים ומתמשכים עם מניין נפגעים גבוה מול צבאו של [[מוראט הראשון]], [[סולטאן]] [[האימפריה העות'מאנית]], בלווי חולשת הממשל המרכזי הסרבי הובילו לשחיקה ביציבותה של הממלכה עד לקריסתה. עד [[1459]] השלימו העות'מאנים בהדרגה את השתלטותם על כל שטחי סרביה. לאורך השנים השתלטה לפרקים [[ממלכת הבסבורג]] שהייתה חלק מ[[האימפריה הרומית הקדושה]] על חלקים מסרביה וזאת במהלך מלחמות אזוריות מול העות'מאנים. תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית לווה בהחלשות מנגנון הממשל המרכזי על ה[[איילט]]ים השונים ונקיטת מדיניות עצמאית על ידי ה[[ואלי (תואר שלטוני)|וואלים]]. ב-[[1804]] טבחו כוחות [[יניצ'רים]] מקומיים במאות בני [[אצולה]] סרבית במטרה לחזק את אחיזתם באיילט, ובעקבות אירוע זה פרץ [[המרד הסרבי הראשון]] בהובלתו של [[קאראג'ורג'ה]] פטרוביץ'. ב-[[1813]] עלה בידי העות'מאנים לדכא את המרידה, אך תוצאותיה של [[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812)|המלחמה העות'מאנית-רוסית (1812-1806)]] אילצו אותם להסכים להעניק [[אוטונומיה]] לסרבים. ב-[[1815]] התחדשה [[המרד הסרבי השני|המרידה]] בהובלתו של [[מילוש אוברנוביץ']] והעות'מאנים נאלצו לסגת מאזור [[בלגרד]]. לאחר משא ומתן הסכימו העות'מאנים להכיר ב[[נסיכות]] סרבית [[אוטונומיה|אוטונומית]] במסגרת האימפריה. [[דה פקטו]] מדובר היה במתן עצמאות לסרבים. בנובמבר [[1817]] מינה אוברנוביץ' את עצמו לנסיך סרביה וארגן את רציחתו של מנהיג המרד הראשון קאראג'ורג'ה פטרוביץ' אשר שב לסרביה מהגלות.