מסורת הכנסייה – הבדלי גרסאות

מהותה של המסורה הקדושה היא שלא רק הכתבים מכילים אמיתות מוחלטות שהן פרי התגלות אלוהית. לצד אלה אלא נתקבלו גם הנחיות ואמרות השראה מפי [[ישו]] או באמצעות [[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]] ל{{ה|שליחים}}, שביססו עליהן חלקים רבים בדת הנוצרית וגם העבירון הלאה; [[אבות הכנסייה]] ניסחו עיקרים אלה בכתביהם בפירוט רב ומתוך צרכיצורכי זמנם, ואסיפות התאולוגים שבאו לאחר מכן המשיכו בכך, תוך שהם מבהירים מהן האמונות והטקסים הנכונים ומה נחשב למינות ולחטא. הלגיטימציה שמעניקה המסורה היא מפתח לסמכות המוסדות הכנסייתיים לפרש ולקבוע את המדיניות הדתית ([[מגיסטריום]]). המסורה איננה גוף קבוע ותחום, אלא מתבטאת בממסד הנוצרי הקיים, כשכל דור של מנהיגים מוסיף עליה את קביעותיו והחלטותיו בשלשלת הנמשכת ללא הרף: האמונה בשלמותה ובאמיתותה של זו, ובכך שכופרים וטועים הוקעו החוצה ותורותיהם סולקו, היא אבן יסוד. אמרות רבות מהברית החדשה משמשות כביסוס לתקפות הרעיון, בין היתר דבריו של [[פאולוס]] ב{{ה|איגרת הראשונה אל הקורינתים}}, י"א כ"ג: {{ציטוטון|כִּי־כֵן '''קִבַּלְתִּי''' אֲנִי מִן־הָאָדוֹן וּ'''מָסַרְתִּי''' לָכֶם}}, וב{{ה|איגרת השנייה אל התסלוניקים}} ב' ט"ו: {{ציטוטון|לָכֵן אַחַי עִמְדוּ וְהַחֲזִיקוּ בַקַּבָּלוֹת אֲשֶׁר לֻמַּדְתֶּם אִם '''בִּדְבָרֵנוּ''' אִם '''בְּאִגַּרְתֵּנוּ'''}}. בנוסף, בייחוד בימי [[הרפורמציה]], תקפו הוגים קתולים את המערערים על המסורה בטיעון שאפילו האמונה בשלמות כתבי הקודש שאובה מכך שהדבר מקובל ואין לכך הוכחה חיצונית, מה גם שמסגרת פרשנית כלשהי הכרחית כדי ללמוד מן הטקסט מה נדרש. אלמלא כן יקומו אינספור אסכולות סותרות שיעשו כל אחת כפי ראותה, ובוודאי שאף אחת לא תוכל לטעון להשגת האמת.