ראבעה אל-עדוויה – הבדלי גרסאות

סופר כי כשנשאלה אל-עדוויה אם היא אוהבת את הנביא [[מחמד]], היא ענתה כי היא אכן אוהבת אותו, אך היא עסוקה באהבתו של הבורא עצמו ולא באהבת ברואיו.[ ]

אמירה נוספת המיוחסת לראבעה אל-עדוויה, בנוגע ל[[כעבה]], היא ש"זהו הצלם אותו עובדים על פני האדמה, ואללה לא נמצא בתוכו אבל גם לא חסר בו". אמירה זו הכתה גלים בקרב פרשנים מוסלמיים רבים לאורך השנים והיא מהווה נושא לדיון גם בימינו.[ ] בהקשר זה ניתן להתייחס גם לאנקדוטה המספרת שבעת שהותה של אל-עדוויה במכה, התרוממה הכעבה כדי לפגוש אותה ולחזות ב[[סגפנות]] המיוחסת לה. אך אל-עדוויה סירבה ואמרה: "מה כבר אוכל לעשות עם הבית? אני זקוקה לאדונו של הבית ולא לבית עצמו".[ ]

"אמרה ראבעה: חי אלוהים, לא עבדתי את האל כשעבדתי אותו מפחד האש ומכמיהה לגן העדן, אלא אני עובדת אותו מאהבה ומכניעה אליו." (מתוך [[אלח'רגושי]], חינוך צפונות הלב, עמ' 71)[ ]

על פי האמונה, ה[[סופים]] נקראו כך על שם בגדי הצמר המטולאים והכבדים שנהגו ללבוש. סופר על ראבעה אל-עדוויה שהבגד שלה שקל ארבעים רטל[ ], ושביקשה להניח את הבגד בקברה. במהלך חלום שחלם חסיד סופי לאחר מותה, סיפרה לו אל-עדוויה על מעשים מופלאים שאללה עשה ועל כך שציווה שיביאו את בגד הטלאים שלה כדי לתלות אותו על הכס, ושם הוא תלוי עד יום תחיית המתים, כי כך הביע אללה את הכבוד שרחש לזו שלבשה אותו.[ ]