נורדוסטפולדר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת שדה נפה ריק בתבנית עיר#
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: תוכנ\1ת, מוניציפלי
שורה 56:
'''נורדוסטפולדר''' ({{שם בשפת המקור|שם=Noordoostpolder|קובץ=257 Noordoostpolder.ogg|שפה=הולנדית}}, מילולית: "ה[[פולדר]] הצפון-מזרחי") היא רשות מקומית (מעין [[מועצה אזורית]]) ב[[מחוזות הולנד|מחוז]] [[פלבולנד]] שב[[הולנד]]. בעבר נקרא האזור Urker Land, על שם הכפר ארק (Urk). המרכז המנהלי של הרשות היא העיר אמלורד (Emmeloord) השוכנת בלב שטח הרשות. נורדוסטפולדר היא הרשות המקומית בעלת השטח הגדול ביותר בהולנד, אם כי שטחן של [[לייליסטאד]] ו[[טשחרלינג]] גדול יותר, אך ברובו הוא שטח מים.
==היסטוריה==
על פי התכניתהתוכנית המקורית משנת [[1891]] היה הפולדר הדרום-מזרחי אמור להיות השני שייובש לאחר פולדר וירינגרמיר, אך ב-[[1932]] הוחלט לתת קדימות לפולדר הצפון-מזרחי, שהיה קטן יותר ולפיכך עבודת הביצוע שלו נחשבה קלה יותר. פולדר זה היה נורדוסטפולדר (הפולדר הצפון-מזרחי). עקב קשיים כספיים ראשוניים, עבודות הייבוש החלו רק ב-[[1936]]. שתי [[סוללה (הנדסה אזרחית)|סוללות]] באורך כולל של 55 ק"מ, נבנו בהדרגה במימי ה[[אייסלמיר]], אחת מהכפר למר (Lemmer) שבמחוז [[פריסלנד]] עד לאי והכפר ארק והשנייה מפולנהופה (Vollenhove) שבמחוז [[אובראיסל]] ועד לארק. עבודות הבנייה של סוללות אלו ושל תחנות השאיבה שובשו במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] והכיבוש ה[[גרמניה הנאצית|גרמני]] של הולנד. הסוללות ההיקפיות נסגרו בדצמבר [[1940]] ותחנות השאיבה החלו בפעולתן בראשית [[1941]]. נורדוסטפולדר נחשב יבש במידה מספקת בספטמבר [[1942]] ועבודות הפיתוח החלו בשטח האדמה החדש שגודלו היה 480 קמ"ר.
 
משימת ייבושו של הנורדוסטפולדר הייתה קלה יותר עקב הניסיון המוקדם, מי האייסלמיר שהיו רוגעים בשלב זה, והשימוש במכונות בתהליך הבנייה. המכונות, שבחלקן יוצרו במיוחד לעבודות אלו, הוכנסו לשימוש יותר ויותר בהדרגה בעבודות הייבוש של הפולדר הזה ושל אלה שיובשו אחריו. השימוש בקרקע שנכבשה היה די דומה לזה שבפולדר וירניגמיר והתמקד ברובו בחקלאות. אזורים פוריים פחות יועדו לנטיעת יערות. במהלך כל תהליך הייבוש והפיתוח הייתה האדמה בפולדרים בבעלות המדינה. כמה שנים לאחר השלמת התהליך חולקו שטחי אדמה שונים לחברות פרטיות עם עדיפות לאלו שלקחו חלק בתהליך מתחילתו. מאוחר יותר, חוואים מכל רחבי הולנד היו זכאים לקבל קרקעות אל שאר השטחים. מועמדים עבור תהליך בחירה לפני שקיבלו את חלקות האדמה שלהם.
שורה 62:
[[שיטפון הים הצפוני]] ב-[[1953]] שינה את סדר העדיפויות של הממשלה. במקום להעניק חלקות אדמה לחוואים שנבחרו עקב כישוריהם, העניקה הממשלה קרקעות למספר רב של חוואים ממחוז [[זיילנד]] המוצף.
 
הפולדר מכיל שני איים לשעבר: גבעת ה[[מורנה (גאוגרפיה)|מורנה]] הקרחונית של ארק (Urk) ורצועת אדמת ה[[כבול]] המוארכת שנודעה בשם [[סכוקלנד]], שברובה ננטשה במהלך המאה ה-19. ארק היה אז וגם היום כפר דייגים והוא שימש כנקודת משען טבעית לשתי הסוללות וכן כבסיס פעולה לניצול המאוחר יותר של אדמת הפולדר. שני האיים חדלו להיות כאלו. ב-[[3 באוקטובר]] [[1939]] התחברה הסוללה שהגיע מלמר לארק וכאשר יבשו המים סביב לסכוקלנד חדל גם הוא להיות אי. שני האיים בולטים מעל פני הקרקע הסובבת אותם. קהילת התושבים בארק נותרה במיוחד ישות נבדלת מה"יבשה". גם מבחינה מוניציפאליתמוניציפלית היא נפרדת משאר שטחי הפולדר שאורגנו כרשות המקומית של נורדוסטפולדר ב-[[1962]]. הכפר קנרה (Kuinre) נותק מחוף הים ואיבד את מעמדו ומקור פרנסתו.
 
בליבו של נורדוסטפולדר, במקום בו מצטלבות שלוש תעלות הניקוד הראשיות של הפולדר, שוכנת העיר אמלורד שהוקמה ב-[[1943]]. אמלורד תוכננה להיות העיר הראשית והיחידה בפולדר והיא משמשת כמרכז מנהלי וכמרכז שירות. עשרה כפרים קטנים יותר, המוגדרים יותר כקהילות חקלאיות, הוקמו במעגל רחב סביב לאמלורד, במרחק מתאים לנסיעת [[אופניים]]. ראשוני היישובים שהוקמו היו אנס (Ens), מרקנזי (Marknesse) וקרחנבורח (Kraggenburg) ב-[[1949]]; לוטלחיסט (Luttelgeest) ב-[[1950]]; בנט (Bant) ב-[[1951]]; סירל (Creil) וריטן (Rutten) ב-[[1953]] ואספל (Espel), טולבק (Tollebeek) ונחלה (Nagele) ב-[[1956]]. שלוש התעלות שיצאו מאמלורד נשאו את מימיהן לשלוש תחנות שאיבה: תחנת בומה (Buma) ליד למר, סמניחה (Smeenge) ליד פולנהופה וויסרינג (Vissering) ליד ארק. השתיים הראשונות הופעלו בחשמל (למרות שהן מחוברות לתחנות כוח שונות) בעוד שזו האחרונה הופעלה בדיזל. כמו תחנות שאיבה אחרות במיזם ייבוש הזאודרזי, נקראו התחנות על שם אנשים שתרמו תרומה משמעותית למיזם.