הבדלים בין גרסאות בדף "האנתולוגיה היוונית"

מ
קו מפריד בטווח מספרים, תיקון קישור לפירושונים
מ
מ (קו מפריד בטווח מספרים, תיקון קישור לפירושונים)
האנתולוגיה של מלאגרוס הייתה פופולרית עד כדי כך שעם הזמן נוספו לה יותר ויותר שירים. מן המהדורות שהוציאו [[פיליפוס מתסלוניקי]] ו[[אגאתיאס]] נותרו בידינו הקדמות המעידות על השירים שהוסיפו לאוסף. המהדורה הסופית המוכרת כיום היא זו שהכין [[קונסטנטינוס קפאלאס]] (Κεφαλᾶς) ב[[המאה העשירית|מאה העשירית לספירה]], שהוסיף לה כמה אוספים אחרים: שירה [[הומוארוטיקה|הומוארוטית]] שליקט [[סטראטון איש סרדיס]] ב[[המאה השנייה לספירה|מאה השנייה לספירה]], אוסף של מכתמים נוצריים שנמצאו בכנסיות, אוסף של מכתמים סאטיריים שליקט [[דיוגניאנוס]], תיאורים מאת [[כריסטודורוס]] של הפסלים ב[[גימנסיון]] הביזנטי ב[[מרחצאות זאוקסיפוס]], ואוסף כתובות מתוך מקדש ב[[קיזיקוס]].
 
המלומד הביזנטי [[מקסימוס פלאנודס]] הכין גם הוא מהדורה של האנתולוגיה היוונית. אף על פי שהוסיף לה כמה שירים, הרי בעיקרו של דבר הסיר או "שיפץ" שירים שבעיניו היו ארוטיים יותר מדי. האנתולוגיה בגרסתו הייתה הגרסה היחידה המוכרת במערב אירופה (כתב היד שלו משנת [[1301]] שרד; המהדורה המודפסת הראשונה המבוססת עליו יצאה לאור ב-[[1494]]), עד שנת [[1606]]. בשנה זו גילה הצרפתי [[קלאודיוס סלמאסיוס]] (ב[[צרפתית]] קלוֹד סוֹמֶז, Saumaise) בספרייה ב[[היידלברג]] אוסף מלא יותר המבוסס על קפאלאס. בכל אופן, העותק שהכין סלמאסיוס לעצמו לא נתפרסם עד לשנת [[1776]], כאשר [[רישאר פרנסואה פיליפ ברונק]] כלל אותו ב-Analecta (אסופה) שלו. המהדורה המדעית הראשונה היא זו של Jacobs, שראתה אור בין 1794 ל-1803 בשלושה-עשר כרכים, ובמהדורה מתוקנת בשנים 1813-1717–1813.
 
לאנתולוגיה היוונית נודעה השפעה רבה על סופרים ומשוררים, ומחקרים רבים נכתבו עליה. בעיקר במאה ה-20, שבה החלו להופיע תרגומים חדשים של הגרסה הלא-מצונזרת, האנתולוגיה הפכה פופולרית יותר ומשוררים רבים כתבו בהשפעתה או תוך התייחסות אליה.
שירים שנכתבו להזדמנויות ספציפיות היו נפוצים ביוון כבר בימי קדם - לעתים קרובות לא ככלי לביטוי אישי, אלא כזיכרון לאישיות דגולה שמתה או כדי להנציח אירועים חשובים. השירים הללו הופיעו לעתים קרובות על מצבות זיכרון, אנדרטאות ופסלוני מנחה לאלים. שירים אלו כונו "אפיגרמה" (ברבים: אפיגרמטה; בעברית [[מכתם]]), כלומר: כתובת (מן הקידומת היוונית אפי-, "על", והפועל "גראפיין", לכתוב), וספציפית כתובת שנועדה להיחרט על מצבה או אנדרטה ([[אפיטף]]).
 
יצירה מסוג זה, בהכרח היא קצרה. דבר זה עלה בקנה אחד עם הנטייה היוונית לפשטות וקיצור בהבעת רגשות אישיים, והמכתמים אכן מתאפיינים בגישה של "מעט המחזיק את המרובה": מילים מעטות המצליחות לתאר רגש או קו מחשבה יחיד, לעתים קרובות עם כמה רובדי משמעות. המכתמים התפתחו בהדרגה והפכו מכתובות מצבה לצורה שירית מוכרת, מגמה שהגיעה לשיאה בתור הזהב של [[אלכסנדריה]]. בסביבות שנת [[60 לפנה"ס]] אסף מלאגרוס איש גדר מבחר של טובי המכתמים שחיברו קודמיו ובני זמנו והכין מהם חיבור יחיד. אוספים של כתובות-מצבה, או של שירים בנושא מסוים, כבר נערכו בעבר, על ידי [[פולמון מאיליון]] ואחרים, אבל מלאגרוס היה הראשון שיישם את הרעיון בקנה מידה נרחב. האסופה שהכין, לקט מפרי עטם של 46 משוררים, וכן מכתמים רבים מפרי עטו, נקראה "סטפנוס" (Στεφανος), כלומר "הזֵר" או "עטרת הראש": בשיר המהווה הקדמה הוא השווה כל משורר לפרח כזה או אחר. השירים היו מסודרים בסדר אלפביתי, על פי האות הראשונה של כל מכתם.
 
בתקופת הקיסר [[טיבריוס]] (על פי מקורות אחרים, [[טריאנוס]]) הורחב האוסף של מלאגרוס על ידי בעל-מכתמים אחר, פיליפוס מסלוניקי - הראשון שהשתמש במילה "אנתולוגיה". האוסף שלו, שנכללו בו יצירות של שלושה עשר משוררים מאוחרים יותר ממלאגרוס, היה מסודר גם הוא בסדר אלפביתי, וכלל שיר מבוא, שלא השתווה באיכותו לשירי מלאגרוס.
זמן מה לאחר מכן, בימי [[אדריאנוס]], כתב ה[[סופיזם|סופיסט]] [[דיוגניאנוס איש הרקליה]] (המאה השנייה לספירה) תוספת חדשה, ו[[סטראטון איש סרדיס]] יצר אוסף משלו, אלגנטי אך לוקה בפגמים, Μουσα Παιδικη ("מוּסָה פָּאידִיקֶה", כלומר מוזת נעורים), מפרי עטו וממה שליקט ממשוררים קדומים.
[[קובץ:Anthologia Planudea page 2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף מן האנתולוגיה במהדורת לסקריס, פירנצה 1494.]]
לא ידועות לנו אסופות חדשות עד זמנו של [[יוסטיניאנוס הראשון|יוסטיניאנוס]], תקופה שבה כתיבת מכתמים, במיוחד בענייני אהבים, חזרה לתפוס מקום חשוב בזכות עבודתו של ההיסטוריון והמשורר [[אגתיאס איש מירינה]], איש החצר [[פאולוס סילנטאריוס]] ובני חוגם. יצירותיהם, שהפגינו [[חדשנות]] ו[[יצירתיות]], כמו גם מנייריזם, נאספו בידיו של אגתיאס לאנתולוגיה חדשה, שנקראה "החוג" או "המעגל" (Κυκλος, "קיקלוֹס"). היה זה האוסף הראשון שחולק לספרים וסודר על פי נושאי השירים.
 
==ימי הביניים והרנסאנס==