ענישה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ogazit (שיחה | תרומות)
Ogazit (שיחה | תרומות)
תיקון הערת שוליים
שורה 69:
במדינות רבות מתקיים דיון בשאלת שיקול הדעת שיינתן לשופט באשר לחומרת הענישה. כיוון שהחוק הפלילי קובע לרוב עונשי מקסימום, השופט יכול להטיל עונשים בחומרה מגוונת מאוד. לדוגמה - [[חוק העונשין]] הישראלי קובע עונש מרבי של 20 שנות [[מאסר]] בגין [[הריגה]] והשופט רשאי לגזור על הנידון כל תקופת מאסר שלא תעלה על 20 שנים (בהנחה שלא נקבע רף תחתון).{{ש}}
<nowiki>בשנות ה-90, התקיים בישראל דיון ציבורי ער לגבי היקף שיקול הדעת בעת הטלת העונש, מכיוון שנמצא שלעתים נגזרים עונשים שונים על עבירות דומות.
בשנת 1997 פורסם דו"ח ועדת גולדברג (הועדה לבחינת דרכי ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין), שמונתה על מנת לבחון כיצד ניתן להנחות את השופטים בבואם להטיל עונשים. רוב חברי הוועדה הציעו שהעקרון המרכזי בגזירת דין יהיה "עקרון ההלימה" - שהעונש יהלום את חומרת העבירה הפלילית (בכך תמכה הוועדה בגמול כמטרה עיקרית בענישה). כדי לממש עיקרון זה, הוצע שיקבע בחוק "עונש מוצא" {{הערה|</nowiki>[[אורן גזל-אייל]] ו[[רות קנאי]], 2009, "[http://knesset.gov.il/committees/heb/material/data/H11-01-2010_17-30-27_kanay-gezel-sofi!!!.pdf בחירת עונשי מוצא – שיטה ויישום"]<nowiki> }} עבור כל עבירה, ויהיה ניתן לחרוג ממנו רק בהתקיים נסיבות מחמירות או מקילות שיפורטו בחוק. בשנת 2006 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק ממשלתית שביקשה ליישם את המלצות הוועדה, אך לא נעשה התקדמות בהליך החקיקה של הצעת החוק</nowiki>{{הערה|1=הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92 ) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו 2006}}. במקום זה תוקן חוק העונשין (תיקון מס' 113 נכנס לתוקף ביום 10/07/2012).
 
"חוק שיקול הדעת השיפוטי בענישה" (תיקון 113) מנחה את הבית המשפט לשקול שיקולים מסוימים הקבועים בחוק כדי לקבוע את עונשו של הנאשם בעבירה פלילית.