ענישה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←שיקול הדעת בענישה: הרחבה |
תיקון הערת שוליים |
||
שורה 69:
במדינות רבות מתקיים דיון בשאלת שיקול הדעת שיינתן לשופט באשר לחומרת הענישה. כיוון שהחוק הפלילי קובע לרוב עונשי מקסימום, השופט יכול להטיל עונשים בחומרה מגוונת מאוד. לדוגמה - [[חוק העונשין]] הישראלי קובע עונש מרבי של 20 שנות [[מאסר]] בגין [[הריגה]] והשופט רשאי לגזור על הנידון כל תקופת מאסר שלא תעלה על 20 שנים (בהנחה שלא נקבע רף תחתון).{{ש}}
<nowiki>בשנות ה-90, התקיים בישראל דיון ציבורי ער לגבי היקף שיקול הדעת בעת הטלת העונש, מכיוון שנמצא שלעתים נגזרים עונשים שונים על עבירות דומות.
בשנת 1997 פורסם דו"ח ועדת גולדברג (הועדה לבחינת דרכי ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין), שמונתה על מנת לבחון כיצד ניתן להנחות את השופטים בבואם להטיל עונשים. רוב חברי הוועדה הציעו שהעקרון המרכזי בגזירת דין יהיה "עקרון ההלימה" - שהעונש יהלום את חומרת העבירה הפלילית (בכך תמכה הוועדה בגמול כמטרה עיקרית בענישה). כדי לממש עיקרון זה, הוצע שיקבע בחוק "עונש מוצא" {{
"חוק שיקול הדעת השיפוטי בענישה" (תיקון 113) מנחה את הבית המשפט לשקול שיקולים מסוימים הקבועים בחוק כדי לקבוע את עונשו של הנאשם בעבירה פלילית.
|