ארמין וגנר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 16:
 
==בתקופת רפובליקת ויימר==
וגנר נישא ללולה לנדאו, הפך לפעיל [[פציפיזם|פציפיסטי]] והיה חבר בארגון פציפיסטי. הוא התיידד עם [[ולטר רתנאו]], וכן עם עיתונאים ומתנגדי משטר. הוא העיד במשפטו של [[סוגומון טהריליאןטהליריאן]] שהתנקש בחייו של מנהיג עות'מאני וחיבר את ההקדמה לספר שבו פורסמו מסמכי המשפט, "רצח העם הארמני - עשיית צדק: משפטו של טהריליאן" (Justicier du génocide armènien: le procès de Tehlirian). וגנר הצהיר שרצח העם הארמני היה פשע שביצעה ממשלת האימפריה העות'מאנית, ושהעם ה[[טורקים|טורקי]] "מעולם לא היה מכתים את עצמו בפשע כזה."{{הערה|alakian, Peter (2003). The Burning Tigris: The Armenian Genocide and America's Response. New York: HarperCollins, pp. 258–259}} וגנר ציין שראה מספר מקרים של [[סרבנות|אי ציות אזרחי]] במהלך רצח העם הארמני, בהם סירבו פקידים עותמ'אניים לבצע פקודות השמדה.{{הערה|[http://www.exil-archiv.de/grafik/biografien/wegner/brief.pdf מכתב להיטלר] {{גרמנית}}}}
 
בשנת 1922 פרסם וגנר את הספר "הצריחה מ[[אררט]]" (Der Schrei von Ararat), ובו תביעה לשמירה על זכויותיהם של שרידי רצח העם הארמני. הוא ביקר עם אשתו ב[[ברית המועצות]] ובין היתר ביקר ב[[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית|רפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית]]. על סמך רשמיו מביקור זה חיבר את הספר "חמש אצבעות מעליך" (Fünf Finger über Dir) ובו ביקורת על שיטת המשטר ה[[סטליניזם|סטליניסטית]]. בעקבות הצלחת הספר הגיע וגנר לשיא פרסומו כסופר כחלק מזרם [[האקספרסיוניזם הגרמני]] {{אנ|German Expressionism}}.