ויליאם פיט האב – הבדלי גרסאות

 

לבריטניה לא הייתה ברירה אלא לחתום על ההסכם: חובה הלאומי שעמד טרום המערכה ב-1755 על כ-74 מיליון לי"ש, קפץ ב-1763 ל-133 מיליון לי"ש. לשם כך חוקקה בריטניה ב-1765 את [[חוק הבולים (1765)|חוק הבולים]], אשר החיל מס בולים על [[שלוש עשרה המושבות|המושבות בצפון אמריקה]], ואשר קבע כי כל מסמך רשמי או חוקי – עיתון, רישיון, חוזה שכירות וכדומה חייב להיות מבוייל. החוק נועד לממן חלק מהוצאות המלחמה, אך בסופו של דבר האיץ את פריצתה של מלחמה אחרת - [[מלחמת העצמאות של ארצות הברית|מלחמת העצמאות האמריקאית]].

[[קובץ:Pittsburgh city coat.png|שמאל|ממוזער|140px|סמל העיר פיטסבורג מעוצב בתבנית סמלה של משפחת פיט]]

פיט תמך באמריקאים ובביטול החוק, וזה אכן בוטל ב-1766, אך במקומו התקבל חוק אחר, [[החוק ההצהרתי]], שהצהיר על כפיפותן של המושבות לכתר ולחוק הבריטי. ב-1766 עם התפטרותו של ראש הממשלה המכהן רוקינגהאם, מונה פיט לתפקיד ראש הממשלה ולתפקיד [[הלורד שומר החותם]]. הוא מונה גם ל[[בית הלורדים]] ולצורך כך קיבל את התואר "הרוזן מצ'טהאם". הוא ערך שורה של מינויים בממשלתו - את [[צ'ארלס טאונסנד]] מינה לתפקיד שר האוצר, ואת הרוזן משלבורן לתפקיד שר החוץ. בתקופה זו התמקד ביחסים עם המושבות בצפון אמריקה, בשמירה על קיום תנאי [[חוזה פריז (1763)|חוזה פריז]] על ידי צרפת וספרד, ובמעמדה של [[חברת הודו המזרחית הבריטית]]. ב-1767 העלה טאונסנד את המסים על תה, נייר, וסחורות אחרות והעלה עליו את חמתם של המתיישבים האמריקאים. הוא עשה זאת ללא התייעצות עם פיט, וכנראה גם בניגוד לדעתו של זה. באוקטובר 1768, לאחר כשנתיים של כהונה, פרש פיט מתפקיד ראש הממשלה.