|
החברות התרבותיות ב[[המזרח הקדום|מזרח הקדום]] ייחסו ערך רב לבתולי האישה, מבחינה ממונית ומבחינה מוסרית. הבתולים היוו הוכחה לצניעותה המינית של האישה והיו סמל לטוהר ומוסר.
מפרשת [[תמר (אשת ער)|תמר]] ו[[יהודה (דמות מקראית)|יהודה]] אפשר לראות כי דינה של כלה שזנתה (בזמן שהייתה [[אלמנה]] ו[[שומרת יבם]]) היה מסור להחלטה בידי חמיה (אף שאינה בתו): ▼על פי [[חוקי התורה]] לפגיעה בבתולי נערה היה מחיר כספי עבור האב, מאחר ש[[מוהר]] הבתולות שקיבל היה קטן יותר, ועל כן היה צריך לפצותו על האובדן. לעומת זאת, נערה [[קידושין|מאורסת]] שקיימה [[יחסי מין]] מרצון עם אדם שאינו ארוסה, דינה -[[סקילה (הלכה)|סקילה]] שהרי פגעה בדיני המוסר. פרשנות חז"ל היא כי אישה שלא הייתה בתולה בליל הנישואין, איבדה את בתוליה בתקופת האירוסין. אך פירושו של המקרא, פתוח גם לפרשנויות אחרות.
: "וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר: '''זָנְתָה''' תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ '''וְתִשָּׂרֵף'''."{{הערה|1={{תנ"ך|בראשית|לח|כד}}}} ▼
: כי יקח איש אשה ובא אליה, ושנאה ושם לה עלילת דברים והוצא עליה שם רע. ואמר, את האשה הזאת לקחתי, ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים... ואם אמת היה הדבר הזה: לא נמצאו בתולים לנערָ והוציאו את הנערָ אל '''פתח בית-אביה''' וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה: '''כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה'''. ובערת הרע מקרבך.
: כי ימצא איש שכב עם אשה בעלת בעל, ומתו גם שניהם: האיש השכב עם האשה, והאשה; ובערת הרע, מישראל.
: כי יהיה נערָ בתולה, מארשה לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה והוצאתם את שניהם אל שער העיר ההוא, וסקלתם אתם באבנים ומתו: את הנערָ על דבר אשר לא צעקה בעיר ואת האיש על דבר אשר עִנה את אשת רעהו. ובערת הרע, מקרבך. ואם בשדה ימצא האיש את הנערָ המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה: ומת האיש אשר שכב עמה, לבדו. ולנערָ לא תעשה דבר, אין לנערָ חטא מות: כי כאשר יקום איש על רעהו, ורצחו נפש- כן הדבר הזה. כי בשדה מצאה. צעקה הנערָ המארשה ואין מושיע לה."{{הערה|1={{תנ"ך|דברים|כב|יג|כז}}}}
מקור נוסף הקושר במפורש את מעשיה המיניים של הבת לכבודו של אביה וגוזר עליה דין מוות מצוי בפסוק הבא, שאמנם מוגבל רק ל[[בת כהן]] מאורסת אך קשור במפורש לכבוד אביה:
: "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן, כִּי תֵחֵל '''לִזְנוֹת''', אֶת אָבִיהָ הִיא '''מְחַלֶּלֶת''', בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף."{{הערה|1={{תנ"ך|ויקרא|כא|ט}}}}
▲מפרשת [[תמר (אשת ער)|תמר]] ו[[יהודה (דמות מקראית)|יהודה]] אפשר לראות כי דינה של כלה שזנתה (בזמן שהייתה [[אלמנה]] ו[[שומרת יבם]]) היה מסור להחלטה בידי חמיה (אף שאינה בתו):
▲: "וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר: '''זָנְתָה''' תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ '''וְתִשָּׂרֵף'''."{{הערה|1={{תנ"ך|בראשית|לח|כד}}}}
חוקים דומים היו קיימים בחוק ה[[אשור]]י וה[[חיתי]].
| 