היסטוריה של המדע – הבדלי גרסאות

המהפכה המדעית, שהחלה בערך בשנת [[1600]], היא גבול נוח בין המחשבה העתיקה לבין ה[[פיזיקה קלאסית|פיזיקה הקלאסית]]. ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] [[קופרניקוס|ניקולאי קופרניקוס]] חידש את המודל ההליוצנטרי של [[מערכת השמש]]. לאחר מכן הגיע המודל הראשון של תנועת כוכבי-הלכת בידי [[יוהנס קפלר]] בתחילת [[המאה ה-17]], שם הוא טען כי [[כוכב לכת|כוכבי הלכת]] אינם נעים במסלולים מעגליים אלא במסלולים [[אליפסה|אליפטיים]], כאשר השמש נמצאת באחד מהמוקדים של האליפסה. גם כן בתחילת המאה ה-17, [[גלילאו גליליי]] השתמש לראשונה בניסויים על מנת לבדוק תאוריות פזיקיליות. ב-[[1687]], [[אייזק ניוטון]] פרסם את הספר "[[עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע]]", שבו הוא מפרט שתי תאוריות פיזיקליות חשובות: [[חוקי התנועה של ניוטון]], מהם התפתחה ה[[מכניקה קלאסית|מכניקה הקלאסית]]; וחוקי ה[[כבידה]], שמתארים כיצד פועלת הכבידה. המאפיינים של ה[[חשמל]] וה[[מגנטיות]] נחקרו בידי [[מייקל פארדיי]], [[גאורג אוהם]] ואחרים במהלך תחילת [[המאה ה-19]] והביאו לאיחוד שתי התופעות האלו לתאוריה אחת של ה[[אלקטרומגנטיות]], על ידי [[ג'יימס קלרק מקסוול]] ב-[[1855]], המתוארת ב[[משוואות מקסוול]].

 

 

התפתחויות חשובות נוספות אירעו במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], שהביאה לשימוש ב[[ראדאר]] ולפיתוח ושימוש ב[[פצצת אטום|פצצת האטום]]. אם כי התהליך החל עם המצאת ה[[ציקלוטרון]] בידי [[ארנסט לורנס]] ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]], הפיזיקה לאחר המלחמה נכנסה לתקופה המכונה "המדע הגדול", המצריך [[מכונה|מכונות]] ו[[מעבדה|מעבדות]] עצומות ו[[תקציב]]ים בהתאם, על מנת לבחון את התאוריות החדשות ולהתקדם לחזיתות חדשות. המתקצב העיקרי של הפיזיקה הוא כעת ה[[ממשלה]], שהכירה בכך כי מחקר "בסיסי" יכול להביא ל[[טכנולוגיה|טכנולוגיות]] מועילות במישור האזרחי והצבאי. כיום, תורת היחסות הכללית ומכניקת הקוונטים אינן תואמות זו לזו, ונעשים ניסיונות לאחד ביניהם.