קתרינה מסיינה – הבדלי גרסאות

פעילות הצדקה שלה, סגפנותה וחזיונותיה שנודעו ברבים יצרו סביבה חוג של מעריצים ותומכים, נשים וגברים, איתם נדדה בצפון ומרכז איטליה והטיפה לטיהור הכנסייה. החל מ-[[1370]] הייתה מעורבת בפוליטיקה של הכנסייה והערים האיטלקיות. שאיפתה הייתה להביא לשלום בין ערי המדינה של איטליה ובינן לבין [[אפיפיורות אביניון|האפיפיור, שישב באביניון]], ולהבריא את הכנסייה. באותה תקופה החלה בכתיבת אגרותיה לבכירי הכנסייה ולמנהיגים המדיניים של ערי איטליה. היא שלחה לאפיפיור [[גרגוריוס האחד עשר]] אגרת בו הביעה את הזדעזעותה ממעשי האכזריות והרצח ששכירי חרב מטעמו ביצעו באיטליה. ב-[[1376]] יצאה ל[[אוויניון]] בשליחות [[פירנצה]] על מנת להביא לפיוס בין העיר לבין האפיפיור. השליחות אמנם נכשלה אולם הייתה לה השפעה רבה על החלטתו של גרגוריוס האחד עשר, בהמשך אותה שנה, לחזור לרומא. בתחילת [[1378]] נשלחה על ידי האפיפיור לפירנצה במאמץ נוסף להביא לפיוס בין העיר לאפיפיור, גם ניסיון זה נכשל. במהלך שהותה בפירנצה נעשה ניסיון להתנקש בחייה. בקיץ נבחר אפיפיור חדש והושגה הבנה בין פירנצה לאפיפיור. בספטמבר אותה שנה כשפרץ [[הקרע המערבי]] הגדול תמכה קתרינה באפיפיור האיטלקי [[אורבנוס השישי]]. כנגד [[האנטי-אפיפיור קלמנס השביעי]]. פעולתה המדינית האחרונה, ממש על ערש דווי, הייתה הפיוס בין האפיפיור לבין הרפובליקה של רומאפירנצה.