פייאנטים (מועדון) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
AddMore-III (שיחה | תרומות) |
AddMore-III (שיחה | תרומות) |
||
שורה 12:
שעתם הגדולה של המתונים הגיעה עם מנוסת המלך לווארן בין ה-20 ל-22 ביוני. באסיפה הנפחדת, הטריומווירט ולה פאייט העבירו בקלות מדיניות של הונאה בפני הציבור כדי למנוע התמוטטות. הוחלט פשוט לשקר ולטעון שהמלך נחטף על ידי אויבי המהפכה. הם גם השעו את סמכויותיו הביצועיות כשחזר, ולואי השישה-עשר הנפחד והנבוך היה להוט לשתף פעולה עמם מפחד התגובה הציבורית הנזעמת. ב-15 ביולי החליטה האסיפה לפטור את השליט מכל אחריות לבריחתו. הרדיקלים התקוממו על העמדת הפנים והחלו בניסוח עצומה להדיח את לואי, בארגון דנטון והיעקוביני [[ז'אן-פייר בריסו]]. בערב ה-16 התכנסו היעקובינים לדיון סוער. רובספייר נשא נאום קשה נגד העצומה והצהיר כי שאלת המלך כלל איננה עומדת לדיון ולא מעניינת את העם, אך המתונים בחלו בשמאל לחלוטין. עתה, החוקה החדשה הייתה קרובה להשלמה, המלך נראה כעומד לצדם ואויביהם הגדישו את הסאה. למרות שמנו את הרוב בקרב הצירים, יריביהם אחזו בכוח רב במועדון עצמו ובעיקר בדעת הקהל של תומכיו מן השורה. הטריומווירט ואנשי "מועדון 1789" בחרו לפעול, ונטשו בסערה את האולם עם אנשיהם.
הם התכנסו מחדש במנזר הפייאנטי (ענף [[ציסטרסיאני]]) ברח' סן אונורה. בערך 200 צירים מן האסיפה המכוננת, כמעט כל נציגי היעקובינים בה למעט רובספייר וז'רום פטיון, נענו למנהיגי המתונים. המועדון החדש נקרא, כקודמו, על שם המנזר. הפייאנטים החלו כמעט מיד בשילוח אגרות לכל רחבי צרפת, ל-800 הסניפים היעקוביניים במחוזות, כשהם מכריזים על עצמם כמנהיגיה הלגיטימיים היחידים של התנועה. אף שמם הרשמי היה זה של המועדון המקורי, "חברת ידידי החוקה." ראשיהם חלשו על עמדות כוח רבות: לבד מלה פאייט מפקד המשמר הלאומי וז'אן ביי, ראש העיר של פריז, עמדו לצדם גם ראשי רבות מהוועדות באסיפה. ברנאב תפקד
ב-17 ביולי התכנסו רבבות פריזאים לחתום על העצומה נגד המלך ב[[שאן דה מארס]]. כשנערך לינץ' בשני אנשים שנמצאו מסתתרים במקום, סיפק הדבר עילה לרשויות הפייאנטיות של פריז להכריז על מצב חירום ומשטר צבאי. לה פאייט ו-4,000 אנשי משמר פיזרו באש את הנאספים והרגו עשרות. עתה ביססו הפייאנטים את כוחם ומחצו את הרדיקלים השונים, שהסיתו ועוררו מהומות מזה חודשים ארוכים. "ידיד העם" של [[ז'אן-פול מארה]] ועיתונים קיצוניים אחרים נסגרו, בפתח מועדון הקורדליירים הוצבו תותחים והוא פוזר, ומאות נעצרו. דנטון ומארה נמלטו לאנגליה. מחצית מהסניפים היעקוביניים הביעו נכונות להצטרף למועדון הפורש, ונראה היה שרובספייר נותר ללא בסיס כוח של ממש.
ב-29 באוגוסט החלו הבחירות לאסיפה המחוקקת החדשה. ב-3 בספטמבר נחתם הנוסח הסופי של החוקה הראשונה של צרפת, "חוקת 1791", שנראתה כעומדת בכל ציפיות הפייאנטים. הרשות המחוקקת הייתה חזקה והמבצעת, בראשות המלך, חלשה עם וטו מוגבל על חוקים. הליך הבחירות היה מדורג ומרוסן וכרוך באלקטורים. המלך אשרר את החוקה ב-13. ב-15 הוכרזה חנינה כללית שכיוונה למהגרים המלוכנים ולרדיקלים גם יחד, וגולים החלו לשוב. ב-30 בספטמבר פוזרה המכוננת. הפייאנטים היו משוכנעים שהצליחו וסיימו את המהפכה בהסדר פוליטי יציב.
==נפילה==
| |||