היפרדות שליה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←טיפול: קישורים פנימיים |
מ ←טיפול: קישורים פנימיים |
||
שורה 62:
יש לחשוד בהיפרדות שליה כאשר אישה הרה מתלוננת על כאבי בטן ממוקמים שהחלו באופן פתאומי, וכן על דימום וגינלי. יש לערוך אולטראסאונד כדי לשלול סיבות אחרות לדימום הווגינלי (כמו למשל, שליית פתח). במידה והאם היא בעלת סוג דם RH שלילי, יש לתת לה זריקת אנטי-D.
הטיפול הרפואי תלוי במידת כמות הדם שאבדה ובמצב העובר. במידה והעובר בן פחות מ-36 שבועות, ואינו מראה מצוקה עוברית, וכן במידה ואין לאם תסמינים קליניים, אזי יש לעקוב אחר ההיריון עד להגעת העובר לבשלות. יש ליילד את העובר במצבים בהם העובר בשל ללידה, או במצבים בהם העובר או האם נמצאים במצוקה. יש לתת מנות דם במקרה הצורך. [[לידה וגינלית]] מועדפת במקרים כאלו על פני לידה בניתוח קיסרי, אלא אם ישנה מצוקה עוברית. אין לעשות ניתוח קיסרי במצב של קרישה תוך כלית מפושטת.
נשים שילדו במצב של היפרדות שליה, צריכות להיות מנוטרות למשך 7 ימים (כדי שלא יפתחו דימום במהלך [[משכב לידה|משכב הלידה]], post partum hemorrhage).
| |||