פיליטון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תמונתו של הרצל
קישורים פנימיים לתמונות
שורה 2:
 
== היסטוריה ==
[[קובץ:Heinrich Heine-Oppenheim.jpg|שמאל|ממוזער|180px|דיוקן [[היינריך היינה]] מאת [[מוריץ דניאל אופנהיים]], 1831, משורר, עיתונאי ופיליטוניסט]]
הפיליטון נולד ב[[צרפת]] בראשית [[המאה ה-19]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = צבי קרניאל|שם = הפיליטון העברי; התפתחותו של הפיליטון בספרות העברית|מו"ל = אל"ף|שנת הוצאה = 1981}}.}} התסיסה ה[[המהפכה הצרפתית|מהפכנית]], [[המהפכה התעשייתית|התמורות החברתיות]] והצימאון ל[[חדשות (תקשורת)|מידע חדשותי]] תרמו להיווצרותו של קהל קוראים חדש, אשר נזקק לסוג אחר של עיתונות. הקוראים החדשים, שבאו משכבות עממיות, דרשו חומר קריאה קל, משעשע ובעל מבנה פשוט, והפיליטונים ענו יפה על צורכיהם. המתכונת הגרפית של הפיליטון בעיתון כמעט ולא השתנתה מאז יצא הפיליטון הראשון ב-[[25 בינואר]] [[1800]] כמוסף לעיתון הפריזאי ''[[Journal des débats]]'' ("ז'ורנל דה דֶבָּה"); היה זה מעין דף קטן שנוסף לעיתון בעמוד השני והובדל מהחלק העליון באמצעות קו הפרדה. הפיליטון (feuilliton), שפירושו בצרפתית: עלה, או דף קטן, הודפס ב[[גופן|גופנים]] קטנים יותר מאלה שבהן הודפס שאר העיתון, וכך יכלו הקוראים לגשת מיד אל המדור המוכר להם.
 
שורה 10:
 
== הפיליטונים העברים ==
[[תמונה:Nimanovitch.jpg|ממוזער|180px|נפתלי נימנוביץ' ([[הנ"ץ]]) פיליטוניסט ב"הצפירה"]]
הפיליטון העברי הראשון נדפס בגיליון הראשון של [[1867]] בעיתון העברי "[[המליץ]]" על ידי הסופר [[צבי הכהן שרשבסקי]], ונקרא: "עלה נידף". הפיליטון נכתב ממש על פי המתכונת הצרפתית: בעמוד השני של העיתון, מתחת לקו מפריד ובגופנים קטנים יותר: ב[[כתב רש"י]]. אך מבחינת התוכן, היו אלו ניסיונות ראשונים, שהתאפיינו באריכות [[פלפול]]ית חסרת הומור בסגנון [[בית מדרש|בית המדרש]]. בהדרגה החלו גם שאר העיתונים לפרסם פיליטונים, כל אחד בשם המיוחד לו, והכישרונות הגדולים, כמו [[יהודה לייב גורדון|יל"ג,]] (שקרא למדור שלו: "צלוחית של פלייטון"), [[פרץ סמולנסקין]], [[מנדלי מוכר ספרים|מנדלי]], [[י"ל פרץ]], [[אלחנן ליב לוינסקי|לוינסקי]], [[דוד פרישמן|פרישמן]], [[מיכה יוסף ברדיצ'בסקי|ברדיצ'בסקי]], [[נפתלי הירץ יהודה נימנוביץ'|הנ"ץ]] ("בראש הומיות"), [[נחום סוקולוב]] ("משבת לשבת"), [[שלום עליכם]] ואחרים – החלו לתרום לעליית קרנה ותוכנה של הסוגה החדשה, איש איש וסגנונו, איש איש וקוראיו הנאמנים. הנושאים כללו: הומור, ביקורת ספרותית, [[סיפור בהמשכים|סיפורים בהמשכים]], שירים, ענייני דיומא, ענייני קהילה ועוד. בתרבות, שהייתה רובה ככולה רצינית וכבדה, שימש הפיליטון העברי מעין אתנחתא מחויכת ונדרשת, הן על ידי הקוראים והן על ידי הכותבים, שהסתגלו באהבה לסגנון החדש.
 
שורה 16:
 
== פופולריות מול פופוליזם ==
[[תמונה:Theodor Herzl.jpg|ממוזער|שמאל|140px|[[בנימין זאב הרצל]], מדינאי, מחזאי, עיתונאי ופיליטוניסט]]
לא כולם היו שותפים להתפעלות מהפיליטונים, שזכו לפופולריות רבה בקרב קהל הקוראים. היו אנשי רוח שזלזלו בכתיבה הקלה והמהתלת, שכאילו יצאה מתחת לשרוולם של הפיליטוניסטים, לעומת הספרים והמאמרים הרציניים, שהושקעו בהם הרבה מחשבה ותכנון. [[דוד פרישמן]] מתאר את תדמיתם של כותבי הפיליטונים בעיני אנשי הרוח: "המלה 'פיליטוניסטן' הייתה בינתיים לשם גנאי פשוט, מין שם-נרדף עם בור, גונב סוסים, פוחז, מזייף-שטרות וכדומה...", זועם פרישמן על המעמד הנמוך שקיבלו הפיליטוניסטים בקרב "המבינים".{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר = דוד פרישמן|שם = רק לא פיליטוניסטן (לזכר א. ל. לווינסקי)|כתב עת = כל כתבי דוד פרישמן''', כר' 12-13}}.}} גם [[מקס נורדאו]] האשים את [[אחד העם]] שמאמריו אינם אלא ערבוביה של פטפוטים שנלקחו מתוך פיליטונים אירופיים.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר = מכס נורדאו|שם = "אחד העם על אלטנוילאנד"|כתב עת = הצפירה, גל' 51–54}}.}} מנגד, אחד העם האשים את [[בנימין זאב הרצל|הרצל]], שהיה כותב פיליטונים בעיתון ה[[וינה|ווינאי]] "[[נויה פרייה פרסה]]" (''Neue Freie Presse''), שהוא שחקן ש"כל דבריו ומעשיו הם אך פוליטון גדול, לא יותר...".{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר = אחד העם|שם = מכתב 1.9.1897|כתב עת = אגרות אחד העם, כר' 1. עמ' 126}}.}}