נחום ברוך גינצבורג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 21:
 
==ביוגרפיה==
נחום ברוך גינצבורג בנו של הרב צמח דוד גינצבורג, נולד ב[[פוניבז']] בשנת [[1882]]. היה מוכר כבר בצעירותו במהירות הבנתו ובזיכרון טוב; הוא התייתם בגיל צעיר והרב [[נפתלי הרץ קרמר]] מחבר הספר "נועם המצוות", גידל אותו ולימד אותו את ראשית לימודיו. ומאוחר יותר אצל הרב שלמה עזרא מרמֵר{{הערה|אחיו של אהרן שכניאל מר, אביו של [[גדעון מר]]. הרב שלמה עזרא מר שנודע בקנאותו, ניתק את קשריו עם אחיו הרופא והמתבולל ולא הסכים לקבל ממנו תמיכה כספית. וינגורט, להלן "קישורים חיצוניים", עמ' תתקח.}}. בשלב מסוים נסע ללמוד ב[[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת סלבודקה]]. כשחזר לפוניבז' התקרב לרב העיירה רבי [[יצחק יעקב רבינוביץ' (פוניבז')|יצחק יעקב רבינוביץ]] ולמד אצלו. רבו זה, יחד עם הרב [[אליעזר גורדון]] רבה של [[טלז]] וראש [[ישיבת טלז|הישיבה בה]], [[סמיכה לרבנות|סמכו אותו לרבנות]].
 
זמן קצר לאחר פטירת רבה של העיירה הליטאית [[אופינה]] - הרב יהושע ליב שטיין - התארס עם בתו. הם נישאו בשנת [[תרס"ג]], וגינצבורג הצעיר בן ה־21 התמנה על מקום חותנו כרב העיירה. במשך הזמן נעשה רבי נחום ברוך גינצבורג דמות בולטת בין רבני ליטא, ושימש כרבן של עיירות נוספות: [[וירז'ן]], ו[[קיברט]]. הוא לא הסתגר בארבע אמותיו, ובמקביל לכתיבת חידושיו שנדפסו מאוחר יותר בספריו, עסק בהיבטים נוספים של חיי הקהילה בעיירות בהן פעל, הרביץ תורה לבני הקהילות ושידל אותם להקפדה על ה[[הלכה]]. בסוף תקופת קיברט, הביא לדפוס את ספרו "מקור ברוך" חלק א', שהקנה לו מעמד יוקרתי בישיבות הליטאיות.