ההפיכה באיראן (1953) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה קלה בפתיח
Setareh1990 (שיחה | תרומות)
הגהה, עריכה
שורה 1:
'''ההפיכה באיראן 1953''' (בפרסית: '''کودتای 28 مرداد; הפיכת ה-28 במרדאד''') הייתה [[הפיכה]] שהתקיימה באיראן ב-[[19 באוגוסט]] [[1953]]. שבהבמהלך ההפיכה הופלה ממשלתו הסמי-הדמוקרטית של [[מוחמד מוסאדק]]. ההפיכה תוכננה על ידי [[ארצות הברית]] (תחת השם: '''מבצע TPAJAX'''. מכונהומכונה בהתאם "מבצע Ajax" או "מבצע אייג'קס") וגובתה על ידי [[בריטניה]] (תחת השם: '''מבצע מגף''').{{הערה|{{cite book|author1 = I.B.Tauris|title = Ends of British Imperialism: The Scramble for Empire, Suez, and Decolonization|year = 2007|page= 775|ISBN = 9781845113476}}}} מוסאדק דרש לפרסם את מסמכי חברת הנפט האנגלו-פרסית, תאגיד בריטי רב-השפעה, ולהגביל את שליטת החברה על מאגרי ה[[נפט]] של [[איראן]]. בשל סירובה של החברה לשתף פעולה עם הממשלה, [[הפרלמנט האיראני]] הצביע על [[הלאמה|הלאמת]] תעשיית הנפט במדינה ועל גירוש נציגי החברה הזרים מהמדינה. לאחר הדחתו שלהדחת מוסאדק הוקמה ממשלה צבאית ובראשה [[פזל-אללה זאהדי]]{{אנ|Fazlollah Zahedi}}. ממשלה זו אפשרה למלך, [[מוחמד רזא שאה פהלווי|מוחמד רזא שאה]], לשוב למדינה ולשלוט בה ביד רמה. השאה ביסס את שלטונו בסיועה של ארצות הברית, אולם הודח בעצמו ב-[[1979]], במהלך [[המהפכה האסלאמית]]. ההפיכה ליבתה את הרגשות האנטי-מערביים והאנטי-אמריקניים באיראן והיא אףואף הוזכרה במהלך נאום הניצחון של הנשיא [[מוחמד ח'אתמי]] ב-1997.
{{עריכה|נדרש עריכה לשונית והגהה|נושא=היסטוריה}}
'''ההפיכה באיראן 1953''' (בפרסית: '''کودتای 28 مرداد; הפיכת ה-28 במרדאד''') הייתה [[הפיכה]] ב-[[19 באוגוסט]] [[1953]] שבה הופלה ממשלתו הדמוקרטית של [[מוחמד מוסאדק]]. ההפיכה תוכננה על ידי [[ארצות הברית]] (תחת השם: '''מבצע TPAJAX'''. מכונה בהתאם "מבצע Ajax" או "מבצע אייג'קס") וגובתה על ידי [[בריטניה]] (תחת השם: '''מבצע מגף''').{{הערה|{{cite book|author1 = I.B.Tauris|title = Ends of British Imperialism: The Scramble for Empire, Suez, and Decolonization|year = 2007|page= 775|ISBN = 9781845113476}}}} מוסאדק דרש לפרסם את מסמכי חברת הנפט האנגלו-פרסית, תאגיד בריטי רב-השפעה, ולהגביל את שליטת החברה על מאגרי ה[[נפט]] של [[איראן]]. בשל סירובה של החברה לשתף פעולה עם הממשלה, [[הפרלמנט האיראני]] הצביע על [[הלאמה|הלאמת]] תעשיית הנפט במדינה ועל גירוש נציגי החברה הזרים מהמדינה. לאחר הדחתו של מוסאדק הוקמה ממשלה צבאית ובראשה [[פזל-אללה זאהדי]]{{אנ|Fazlollah Zahedi}}. ממשלה זו אפשרה למלך, [[מוחמד רזא שאה פהלווי|מוחמד רזא שאה]], לשוב למדינה ולשלוט בה ביד רמה. השאה ביסס את שלטונו בסיועה של ארצות הברית, אולם הודח בעצמו ב-[[1979]], במהלך [[המהפכה האסלאמית]]. ההפיכה ליבתה את הרגשות האנטי-מערביים והאנטי-אמריקניים באיראן והיא אף הוזכרה במהלך נאום הניצחון של הנשיא [[מוחמד ח'אתמי]] ב-1997.
 
באוגוסט [[2013]], 60 שנה לאחר ההפיכה, הודתה [[סוכנות הביון המרכזית]] (CIA) כי הוטלה עליה האחריות לתכנן ולבצע את ההפיכה, כוללשכללה מתן שוחד לפוליטיקאים איראנים ולגורמים רמי-דרג בצבא ובמשטרה,. כמו גם הפצת [[תעמולה]] שתמכה בהפיכה. ה-CIA צוטטהצוטט בהודאתהבהודאתו בכך שההפיכה יצאה לפועל תחת הכוונתה הישירה וכחלק "ממדיניות החוץ של ארצות הברית, שתוכננה ואושרה בדרגות הבכירות ביותר של הממשלה". וזאת מאחר וגבר החשש ב[[וושינגטון]] חששה שממשלת החזית הלאומית של מוסאדק תעמוד לצד [[ברית המועצות]] במסגרת [[המלחמה הקרה]] שהלכה והתהוותה באותה תקופה.{{הערה|שם=hebrewRTL-ref1|{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://news.walla.co.il/item/2671155|כותרת = ה-CIA מודה במבצע החשאי להפלת השלטון באיראן|תאריך = באתר וואלה, 19 באוגוסט 2013}}}}
 
== רקע ==
במהלך [[המאה ה-19]], [[איראן]] נתפסה בין שתי מעצמות שהיו במגמת התפשטות לכיוונה - [[האימפריה הבריטית]] ו[[האימפריה הרוסית]]. ובמהלךכשבמהלך המחצית השנייה של המאה, מדיניות הוויתורים של המונרכיה הקג'ארית למערב זכתה להתנגדות הולכת וגוברת מהבית.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = Mark J. Gasiorowski|שם = U.S. Foreign Policy and the Shah: Building a Client State in Iran|מו"ל = (Cornell University Press: 1991)|שנת הוצאה = |עמ = p. 32}}}} ב-[[1872]], נציג של [[פול רויטרס]] נפגש עם המלך [[נאסר א-דין שאה קג'אר|נאסר א-דין שאה קגא'ר]] והסכים לממן את ביקורו היקר באירופה בתמורה לזכויות בלעדיות על תעשיית [[כריה|הכריה]] וה[[רכבות]] באיראן. עם זאת, ההבטחות של השאה לרויטר מעולם לא יצאו אל הפועל בשל מחאה אלימה מבית ובשל התנגדותה של [[רוסיה]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = Elwell-Sutton, L. P|שם = Persian Oil: A Study in Power Politics|מו"ל = (Lawrence and Wishart Ltd.: London)|שנת הוצאה = 1955|עמ = p. 12}}}} ב-[[1892]] השאה נאלץ לבטל את המונופול על תעשיית [[טבק|הטבק]] שניתן למייג'ור טלבוט, בעקבות [[מרד הטבק באיראן|הפגנות וחרם נרחב]] שהוטל על צריכת הטבק במדינה.
 
ב-[[1901]], המלך [[מוזאפ|מוזפר א-דין שאה קג'אר]] העניק לויליאם נוקס ד'ארצ'י זכויות לחיפוש נפט בממלכה למשך 60 שנים. ב-[[1907]] העביר ד'ארצ'י את החזקותיואחזקותיו בפרס לחברת הנפט של בורמה שהייתה בבעלות בריטית. ב-26 במאי [[1908]] החברה מצאה מצבור נפט בעומק של 360 מטרים מתחת לפני הקרקע, והיא גדלהוגדלה באטיות עד [[מלחמת העולם הראשונה]],. עת אזבה החשיבות האסטרטגית של פרס הובילה את ממשלת [[בריטניה]] לרכוש מניות בחברה ולמעשה היאהשתלטה הלאימה אתעל תעשיית הנפט הבריטית בפרס.
 
הבריטים עוררו את זעמם של הפרסים כשהמשיכו להתערב בענייניהם הפנימיים, בין היתר בזמן [[המהפכה החוקתית באיראן|המהפכה החוקתית]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = Mangol Bayat|שם = Iran's First Revolution: Shi'ism and the Constitutional Revolution of 1905–1909, Studies in Middle Eastern History|מו"ל = Oxford University Press|שנת הוצאה = 1991|ISBN = ISBN 0-19-506822-X|עמ = 336}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = Browne, Edward G|שם = , "The Persian Revolution of 1905–1909"|מו"ל = Mage Publishers|שנת הוצאה = (July 1995)|ISBN = ISBN 0-934211-45-0}}}} הפגנות המונים אילצו את המלך מוזפר א-דין לקבל את החוקה שנקבעה ב-[[1906]], שבמסגרתה הוגבלו סמכויותיו. כמווכמו כן, היא אפשרה לפרלמנט (המג'לס) שנבחר באופן דמוקרטי, לחוקק את החוקקיםחוקי ולראשהמדינה הממשלהולהוציאם לחתוםלפועל, עליהםוזאת ולהוציאבאישורו אותםוחתימתו אלשל הפועלראש הממשלה. על פי החוקה, ראש הממשלה ימונה בידי השאה לאחר הצבעת אמון בפרלמנט. עם זאת, החוקה החדשה השאירה בידיו של השאה סמכויות רבות, בהם פרסום צווים מלכותיים, כוח למנות ראשי ממשלה ולפטרם (בהתאם להצבעות אמון בפרלמנט), מינוי חצי מחברי הסנאט (שלא כונס עד 1949), הצגת חוקים ואף פיזור הפרלמנט. כוחו השרירותי של השאה אמנם בוטל, אך תפקידו המשיך להיות משמעותי בקביעת ההחלטות בממלכה. הסתירות הפנימיות בחוקה גרמו בשנים שחלפו מאז כינונה לעימותים רבים. הןכשהן בריטניה והן רוסיה התנגדו למהפכה החוקתית והן ניסווניסו לחתור תחתיה באמצעות גיבויו של המלך מוחמד עלי שאה קג'אר{{אנ|Mohammad Ali Shah Qajar}}, שהחליט לבטל בכוח את החוקה ולפזר את הפרלמנט ב-1907, בטענה שהם נוגדים את החוק האסלאמי. ב-1910 הוא הודח המלך מכיסאו על ידי תנועת גרילה שתמכה בחוקה.
 
אחרילאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], שרר בפרס חוסר שביעות רצון ניכר מהתנאימתנאי זיכיון הנפט הבריטי, שפעל תחת חברת הנפט האנגלו-הפרסית (APOC), ולפיה הממלכה קיבלה רק כ-16% מהרווחים הנקיים מהתעשייה. ב-[[1921]], אחרי שנים של ניהול כושל תחת שושלת קאג'אר, התרחשה הפיכה, שגובתה על ידי הבריטים, שהעלתהוהעלתה את גנרל [[רזא ח'אן|רזא חאן]] לשלטון. ב-[[1923]] הוארזא חאן הפךמונה לראש הממשלה וצבר מוניטין כפוליטיקאי נקי כפיים. ב-[[1925]] הצביע הפרלמנט, שהיה נתון להשפעתו של רזא חאן, בעד סילוקו של [[אחמד שאה קג'אר]] מכס המלכות. רזא חאן הוכתר במקומו כרזא שאה פהלווי ובכך ייסד למעשה את שושלת חדשההמלוכה החדשה. רזא שאה שינה את שם המדינה מפרס לאיראן והחל בתוכנית מהירה ומוצלחת למודרניזציה בפרס, שבאותו זמן הייתה בין המדינות העניות והנחשלות ביותר בעולם. עם זאת, רזא שאה שלט ביד רמה ולא סבל התנגדות לשלטונו. עד [[1930]] הוא דיכא האחרון כל ההתנגדותסוג התנגדות לשלטונו, בניגוד למגבלות הדמוקרטיות שנבעשנבעו מהחוקה. מתנגדי שלטון הושלכו לבית הכלא ובמקרים מסוימים אפילו הוצאו להורג. בעוד שחלקחלק הסכימו עם מדיניותו, בטענה כי היהמדובר הדבר הכרחיבהכרח לנוכח חוסר היציבות שממנהממנה סובלת איראן, אחרים סברו כי היאמדיניות לאזו הייתהאינה מוצדקת. אחד מהםממתנגדי מדיניות זו היה הפוליטיקאי [[מוחמד מוסאדק]], שנכלא ב-[[1940]]., בעקבותובעקבות זאת פיתח סלידה לשלטון רהשאההשאה והפך לתומך נלהב בהלאמת נפט כוללת.
 
בתקופת שלטונו ניסה [[רזא ח'אן]] למתן את ההשפעות המערביות והקולוניאליות ועשה זאת דרך ניסיון איזון בין בריטניה, רוסיה וגרמניה. כשבשנת 1930 אף ניסה לבטל את זיכיון הנפט הבריטי שניתן בתקופת שלטון שושלת קג'אר,. אך נכשל לאור חולשתה המדינית של איראן. אף על פי שאיראן נשארה נייטרלית לכללאורך אורך תקופתכל ראשית מלחמת העולם השנייה, לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות, [[הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן|הסובייטים והבריטים פלשו לאיראן]], בעיקרוזאת עלבמטרה מנתלהבטיח להגן עללעצמם עתודות הנפטנפט לזמן המלחמה. בתקופה זו לאור הנייטרליות וכן החברות שהתפתחה בין היטלר לרזא חאן הוגלה האחרון מאיראן על ידי הבריטים, ובמקומו מונה בנו [[מוחמד רזא שאה פהלווי]] כשהואכשהיה בן 22 בלבד. בראשית תקופת שלטונו רזא שאה העניק את מירב הריבונות לידי ה[[מג'לס]] האיראני. בתום מלחמת העולם השנייה לאחר שהתפנו הכח=וחותהכוחות הבריטים והסובייטיים, התפתחההתפתחו באיראן תנועות לאומניות אנטי-מערביות שראו בשליטה הבריטית על עתודות הנפט האיראנים כהמשך דרכה הקולוניאלית של בריטניה ומדינות המערב. תוך ניצול לא הוגן של משאבי הטבע האיראנים.
 
לאחר ניסיון ההתנקשות על חיובחיו של השאה הצעיר בשנת 1949, החל האחרון לפתח אהדה ציבורית וכן מעורבות פוליטית הולכת וגוברת שבמסגרתה גם שינה את החוקה האיראנית כך שתעניק לו עוד סמכויות. בתקופה זו גם חנן [[השאה|מוחמד רזא שאה פהלווי]] את [[מוחמד מוסאדק|מוסדאק]], שחררו מהכלא ואפשר לו לחזור לחיים הפוליטיים. מוסאדק ראה בפעולות השאה להגברת כוחו הפוליטי כאקט לא דמוקרטי והאמין כי על השאה "למלוך אך לא לשלוט", באופן דומה למונרכיות החוקתיות באירופה. לאור התנגדות זו מוסאדק ומתנגדים נוספים למדיניותו שללמדיניות השאה חברו יחדו ויצרו את חזית הלאומית, כשהלאמת הנפט הייתה מטרתםלמטרתם המדינית העיקרית. עד לשנת 1951 החזית הלאומית זכתה לרוב במג'לס.
 
==משבר אבדאן==
{{ערך מורחב|משבר אבדאן}}
{{ראו גם|המהפכה הלבנה}}
לאחר רצח ראש הממשלה שהתנגד לתוכנית הלאמת הנפט עלה לראשות הממשלה [[מוחמד מוסאדק]], שאכן הוביל להלאמת הנפט, אך לאור בעיות טכניות של חוסר ניסיון בהפעלת מפעלי הנפט: שאיבה, זיקוק והעברה למיכליות, המפעלים הושבתו, וניסיונותוהניסיונות להפקת נפטהנפט לא צלחו בקנה מידה משמעותי. במקביל בריטניה פעלה להפעלת [[חרם צרכנים]] על הנפט האיראני וזאת לאור הפרת חוזי הנפט שלפיהם היה לבריטים ולחברת הנפט האנגלו-איראנית את הזיכיון לנפט האיראני, והצליחה בכך. בתקופה זו חרם הצרכנים השפיע לרעה על כלכלתה של איראן ומצבה הכלכלי של איראן הורע אף יותר משהיה לאחר מלחמת העולם השנייה.
 
==ניסיונות ראשונים להפיכה==
לקראת הבחירות למג'לס בשנת 1952 קיוו הבריטים לבצע הפיכה שתיראה כחוקית, אך לא הצליחו. סוכנים בריטים שיחדו מועמדים שונים כך שיצביעו לאחר בחירתם למג'לס להדחת מוסדאק, וכן שיחדו מצביעים ומנהיגים אזוריים בתפוצה ארצית, כך שיעודדו הצבעה למועמד לבחירתם. בתקופה זו מפלגת תודה{{אנ|Tudeh Party of Iran}} הקומוניסטית חברה בתמיכהבתמיכתה במוסדאק בתקווה שידגל בקומוניזם, אף על פי שמוסדאק לא באמת אימץ אותם.
 
על רקע [[המלחמה הקרה]] ולאור התמיכה לה זכה מוסדאק ממפלגת תודה, הצליחה בריטניה לשכנע את ארצות הברית בסכנת החבירהחבירתה של איראן לסובייטים ובצורך להפיל את ממשלתו של מוסדאק. לאורך תקופת שלטונו של [[הארי טרומן]] כנשיא ארצות הברית ולאור מלחמת [[קוריאה]] לא הצליחו הבריטים לשכנע את האמריקאים לסייע בהפלת שלטון מוסדאק באיראן, אך עם עלייתו של [[דווייט אייזנהאואר]] הדבר צלח.
 
לאחר שהחלו לעלות שברים בהנהגתו של מוסדאק לאור החרפתהחרפה מצבהבמצבה הכלכלי של איראן, ממשלת מוסדאק החלה להסתמך יותר ויותר על כוחות חירום. כשלאחרלאחר ניסיון התנקשותההתנקשות באחד משרי הממשלה ועל מוסדאקובמוסדאק עצמו, הורה האחרון על כליאתם של עשרות ממתנגדיו הפוליטיים, ומאוחרמאוחר יותר מוסדאק אף פיזר את הפרלמנט. מעשה זה הוביל להאשמות כי מוסאדק נעשה דיקטטור.
 
השאה עצמו התנגד תחילה לתוכניות ההפיכה ותמך בהלאמת הנפט, אך לאחר שהודע על ידי ה-CIA כי אם לא ישתף פעולה, גם הוא "יודח" שינה את דעתו. לאחר שהושג הסכמתו של השאה, ה- CIA ביצע את ההפיכה תחת העילה הרשמית כי הצו של מוסדאק לפיזור הפרלמנט שולל מכוחו של השאה ומעניק למוסדאק וממשלתו כוח מוחלט ו"סמכויות מוחלטת ודיקטטוריות". ב-15 באוגוסט ביקשהתבקש נעמת-אללה נצירי{{אנ|Nematollah Nassiri}} מפקד במשמר המלכותי{{אנ|Imperial Guard (Iran)}} של השאה להעביר למוסדאק את מכתב הפיטורין מטעם השאה, אך מוסדאק שהוזהר מפני המזימה לפיטורו סירב לקבל את המכתב והורה לאסור את נצירי. לאחר שתוכניתשהתוכנית ופעולההאמריקאית והבריטית בשיתופו של השאה במעורבות אמריקאית ובריטית פורסמה על ידי ה-CIA בניו יורק טיימס, תומכיו של מוסאדק, ובעיקר תומכי מפלגת תודה, יצאו לרחובות במחאות אלימות. השאה, מחשש לתגובה חריפה, מלווה באשתו השנייה [[סוראיה אספנדיארי בח'תיארי|סוראיה]] נמלט מאיראן לעיראק ולאחר מכן לאיטליה.
 
==ההפיכה==
לאחר שניסיון ההפיכה הראשון נכשלכשל, הורה מוסדאק לכוחות הביטחון לעצור את המעורבים במזימה., והאמין כי עם תום המעצרים מאמין כי הפיכת ה-CIA נכשלה,. וכימאמין כי הצליח בהשגת שליטה מלאה על הממשלה ביקש מוסדאק מתומכיו לחזור לבתיהם ולהמשיך בחייהם כרגיל. עם זאת הגנרל זאהדי{{אנ|Fazlollah Zahedi}}, שהצהיר כי הוא היה ראש הממשלה החוקי של איראן, הצליח להסתתר ולהתחמק ממעצר. זאהדי ארגן מפגש סודי בין תומכי השאה השונים (שכללו גם פשיסטים ואוהדי נאצים איראניים) ובאמצעות מימון אמריקאי הגו תוכנית חדשה. לצורך ביצוע תוכנית זו הסתמכו בעיקר על רגשות העם: ההלם מבריחת השאה מאיראן, פחד מפני הקומוניזם, ומעצרי מתנגדי מוסאדק. הםבנוסף מהווניםמספר עלאנשי רגשדת זה בתוכניות שלהם. כמה מאנשי הדת האיראניםאיראנים שיתפו פעולה עם סוכנויות הריגול המערביות כי הם לא היו מרוצים מממשלתו החילונית של מוסדאק, ובהם איתאללה בהבהאני שהשתמש בהשפעתו כדי לגייס מפגינים דתיים נגד מוסאדק.
 
===הצתת תנועות אזרחיות דרך מימון תנועות===
[[קובץ:Shaabanbimokh.jpg|ממוזער|מפגינים בעד [[מוחמד רזא שאה פהלווי]]]]
ב-19 באוגוסט, נשכרו מסתננים שיתחזו לחברי מפלגת תודה הקומוניסטית ויארגנו "מהפכה קומוניסטית". המסתננים הממומנים הראשונים החלו בגלי המחאהמחאה והציתו את יתר חברי תודה האמיתיים להצטרף. עד מהרה, חברי תודה יצאו לרחובות תוקפים כמעט כל סימן של קפיטליזםלקפיטליזם. האחרונים בזזו עסקים פרטיים, הרסו חנויות ובנוסף השחיתו חלקים גדולים מהרובע העסקי של דרום טהרן, הכולל בזארים. אירועים אלו עוררו סלידה ציבורית המונית פתאומית נגד מעשה השחתה זה - וכך חלקו הראשון של התוכנית הושלם. במקביל מומנה קבוצה שנייה של מסתננים, מסתננים אלו התחזו לתומכי השאה, וארגנוארגנו ועודדו מחאות המוניות של איראנים זועמים המבוהלים מ"המהפכה הקומוניסטית" והאלימות המופעלת על ידם. בשלב זה של ההפיכה, [[תאודור רוזוולט|רוזוולט]] ווילבר{{אנ|Donald Wilber}}, נציגי ממשל [[דווייט אייזנהאואר|אייזנהאואר]], דאגו לשחד פקידי ממשל, עיתונאים, אנשי עסקים ובריוני רחוב איראניים, כדיעלת מנת שיביעו תמיכה בשאה ויתנגדו למוסדאק. בנוסף, נעשה שימוש נרחב ב-BBC בפרסית לקידום התעמולה שלה נגד מוסדאק,. עד שהחומרכי החומר האנטי-מוסדאקי ששודרושודר שוב ושוב בערוץ הרדיו, גרםוגרם לצוות האיראני שעבד ברדיו של ה-BBC בפרסית לפתוח בשביתה כמחאה על המהלך.{{הערה|Marie Gillespie & Alban Webb (2013). [https://books.google.co.il/books?id=k-DIW9lntAMC&pg=PA131&lpg=PA131&dq=bbc+mossadeq&source=bl&ots=BYYvKKgpQu&sig=gPF266XhclFL-5lv5ipHF3EH4Cs&hl=en&sa=X&ei=9fMDUu2VAonuqwGtmIC4Cw&redir_esc=y#v=onepage&q=bbc%20mossadeq&f=false Diasporas and Diplomacy: Cosmopolitan contact zones at the BBC World Service 1932–2012], pp. 129–132.}} הטקטיקות של רוזוולט כללו גם מתן שוחד למפגינים לתקיפת סימני השאה, תוך קריאת ססמאות בעד מוסאדק - דבר שגרם לאזרח האיראני הממוצע לרגשות שנאה וחוסר אמון במוסאדק., שכן סימני המלך ביטאו והיו בתקופה זו כסמל לאיראן.
 
עד צהרי היום, קהל גדול של אזרחים איראנים אמיתים יצאו לרחובות בהפגנות המוניות, חמושים בנשק מאולתר והכו בחזרה בחברי מפלגת תודה. תחת הנהגתו של זאהדי, הצבא הבריח את תומכי תודה הקומוניסטים ולאחר מכן הסתערו בתמיכת המפגינים על בנייני הממשלה. מוסאדק עצמו נמלט לאחר שטנק ירה פגז על ביתו, אך מאוחר יותר הסגיר עצמו לצבא. כדי למנוע שפיכות דמים נוספות, סירב מוסדאק לארגן את תומכיו כניסיון אחרון לשימור שלטונו. עד סוף היום, זאהדי והצבא השתלטו על הממשלה. לאחר שהתוודע השאה להצלחת ההפיכה חזר מאיטליה לאיראן, ומוסדאק הוחלף רשמית בזאהדי. במקור מוסאדק נעצר, נשפט ונידון למוות. אך בצו אישי של השאה עונשו של מוסדאק הוקל לכליאה לשלוש שנים בבידוד בכלא צבאי, ולאחריו מעצר בית עד ליום מותו.
 
במקור מוסאדק נעצר, נשפט ונידון למוות. אך בצו אישי של השאה עונשו של מוסדאק הוקל לכליאה לשלוש שנים בבידוד בכלא צבאי, ואחריו מעצר בית עד ליום מותו.
 
==תוצאות==
[[קובץ:20th anniversary of 1953 Iranian coup d'état.jpg|ממוזער|בול איראני לציון 20 שנה להפיכת 1953]]
===כלכלי===
הפלת הממשלה הנבחרת של איראן בשנת 1953 הבטיחה שליטה מערבית של משאבי הנפט של איראן ומנעה את התחרות עםמול ברית המועצות על נפט איראני.
לאחר ההפיכה ארצות הברית הקימה כחמש חברות נפט נוספות באיראן ששברו את המונופול הבריטי על הנפט ועודדו תחרות.
 
===מדיני===
לאחר הפיכהשההפיכה שהחזירההחזירה לו את מעמדו כמלך, הבין [[מוחמד רזא שאה פהלווי]] כי כיסאו ושלטונו יחזיקו מעמד כל עוד יפעל בעד האינטרסים האמריקאים והבריטים. לאור זאת התחזקו הקשרים המדיניים, צבאים, מודיעיניים וכלכליים בין המדינות, כשאיראן שימשה כמעין כלב שמירה אזורי עברעבור ארצות הברית.
 
לאחר שתפס מחדש את השלטון השאה הקים את הסוואכ{{אנ|SAVAK}}, המשטרה החשאית של איראן שעסקה בשירותי ביטחון, מעקב אחר מתנגדי משטר וביצעווביצוע צנזורה;. כשהשיטות בהם השתמשו היו שיטות שנלמדו על ידי האמריקאים, וכן על ידי ישראל. במהלך 20 השנההשנים האחרונות לשליטת השאה, הוצאו להורג כ-100 אנשים הוצאו להורג מסיבות פוליטיות, התנגדות מתונה יחסית בהשוואה למנהיגים אוטוקרטיים.
 
לאור הצלחת [[מבצע אג'אקס]] הוחלט לאמץ את ה-[[CIA]] כחלק ממנגנון מדיניות החוץ של [[ארצות הברית]], ולאמץוכן לאמץ ולשכפל את הצלחת המבצע כשיטת הפיכה זולה ומוצלחת בעלת אפקט מיידי.
 
====תוצאות נלוות====
{{ראו גם|ערכים=[[המהפכה האיראנית]], [[תאוריות הקשר על הפלת השאה של איראן]]}}
ההפיכה של 1953 גרמה לנזק לטווח ארוך למוניטין של ארצות הברית. המונח '''Blowback'''{{אנ|Blowback (intelligence)}} הוגדר לראשונה לאור תוצאות מהפכת 1953, ופירושו: התוצאות הלא צפויות לפעולותהנובעות סמויותמהפעילויות הסמויות של ארצות הברית במדינות העולם. הפיכת 1953 הייתה לקו פרשת המים עבור איראן, המזרח התיכון ולמעמדה של ארצות הברית באזור. שכן מאז שמה של ארצות הברית לא כובד ושולב עם חוסר כבוד ונכונותוחוסר נכונות לכבד את רצון העם, כל עוד זה לא מתנגש עם האינטרסים האמריקאים או הבריטים. הקנוניה הבריטית-אמריקאית להשגת שליטה על המשאבים האיראנים, סייעה להביא לסיום עידן התנועות הלאומיות והדמוקרטיות באיראן, וההדים שלה הובילו לבסוף להפלת השאה בשנת 1979. זיכרון ההתערבות המערבית בענייניה הפנימים של איראן, במיוחד ב-1953,. כמו שיתוף הפעולה של השאה, הורידו מהפופולריות שלמפופולריות המלך בקישורו לגורמים מערביים, והגבירו את האופי האנטי-מערבי באיראן ובמיוחד של [[המהפכה האיראנית]], 25 שנה מאוחר יותר.
 
על רקע התגברות התנועה האנטי-מערבית בחברה האיראנית, שהייתה נגד השליטה המדינית והכלכלית של מדינות וחברות זרות באיראן, עם תחילת שנות ה-70 השאה הגביר השאה את גובה המסים שעלשהיה על חבורת זרות הפועלות באיראן לשלם מ-50% ל-80%, וקבע את תשלומי התמלוגים מ-12.5% ​​ל -20%. כך שחברות הנפט הרוויחו רק כ-22 סנט לחבית נפט. באותובאותה הזמןהעת גם השליטה על קביעת מחירי הנפט חזרו לשליטה איראנית. בשנת 1973 השאה סייע להנדס את [[משבר האנרגיה העולמי|משבר הנפט של 1973]], במסגרת הקמת [[אופ"ק]], שהגבירשהגבירה את ההכנסות מהנפט והובילוהובילו לפיתוח כלכלי-חברתי מהיר של המדינה. השאה אף הצהיר כי לא יחדש את קונסורציום הנפט של שנת 1954 עם חברת הנפט האנגלו-איראנית שעתידה הייתה לפוג בשנת 1979. בתקופה זו השאה החל לפעול באופן עצמאי יותר ויותר עצמאי מהמערב, כך שהחל מאמצע שנות השבעים ארצות הברית, בתקופתבתקופתו של [[ג'ימי קרטר]], החלה למשוך מתמיכתה בשאה. ההתרחבותהתרחבותה המהירה של כלכלת המדינה יצרה מתחים בלתי צפויים במרקם החברתי שסייעו להתקיימותה של [[המהפכה האיראנית]]. עם זאת מעשיו של השאה לפיתוח איראן והתרחקותו מהמערב לא השכיחו את הסיוע שהגיש השאה בתקופת מוסדאק לבריטים ולאמריקאים, ואת הסלידה לאורשפעולה כךזו יצרה בקרב העם, כך כשהגיעשכשהגיע הרגע הגורלי של והחלה [[המהפכה האיראנית|המהפכה]] העם נטש אותו,את השאה וזאת לאור זיכרון שיתוף הפעולה עם המערב;. וגםלמרבה האירוניה גם המערב, ובמיוחד ארצות הברית לא סייעו לו, בשעה קשה זו וזאת לאור התרחקותו מהם.
 
אירועי 1953 נהיו לאבן יסוד ביחסי ארצות הברית-איראן עד היום, כשהאנטגוניזם האיראני, ובפרט זה של השלטון, כלפי המערב, בנוים על חוסר האמון שהחל להתפתח בתקופה זו. שכן מוסר ההשכל האיראני מהאירוע היה כי מדינות המערב אינן מעוניינות לקדם דמוקרטיה או זכויות אדם במטרה להטיב עם יתר המדינות, אלא עושות זאת כשהדבר מטיב לעצמן ועל מנת להטיב עם עצמן. וזאת במיוחד במטרה להחליש את המבנה המוסדי והזיכרון ההיסטורי של מדינות העולם השלישי והתקדמותן, במטרה לאפשר ולשמר את שליטתן הגלובלית של מדינות המערב. בנוסף בכדי לאפשר גישה קלה יותר למקורות הטבע של מדינות אלו, תוך המשך קיום ה[[נאו קולוניאליזם]] במדינות אלו.
על רקע התגברות התנועה האנטי-מערבית בחברה האיראנית, שהייתה נגד השליטה המדינית והכלכלית של מדינות וחברות זרות באיראן, עם תחילת שנות ה-70 השאה הגביר את גובה המסים שעל חבורת זרות הפועלות באיראן לשלם מ-50% ל-80%, וקבע את תשלומי התמלוגים מ-12.5% ​​ל -20%. כך שחברות הנפט הרוויחו רק כ-22 סנט לחבית נפט. באותו הזמן גם השליטה על קביעת מחירי הנפט חזרו לשליטה איראנית. בשנת 1973 השאה סייע להנדס את [[משבר האנרגיה העולמי|משבר הנפט של 1973]], במסגרת הקמת [[אופ"ק]], שהגביר את ההכנסות מהנפט והוביל לפיתוח כלכלי-חברתי מהיר של המדינה. השאה אף הצהיר כי לא יחדש את קונסורציום הנפט של שנת 1954 עם חברת הנפט האנגלו-איראנית שעתידה הייתה לפוג בשנת 1979. בתקופה זו השאה החל לפעול באופן יותר ויותר עצמאי מהמערב, כך שהחל מאמצע שנות השבעים ארצות הברית, בתקופת [[ג'ימי קרטר]], החלה למשוך מתמיכתה בשאה. ההתרחבות המהירה של כלכלת המדינה יצרה מתחים בלתי צפויים במרקם החברתי שסייעו להתקיימותה של [[המהפכה האיראנית]]. עם זאת מעשיו של השאה לפיתוח איראן והתרחקותו מהמערב לא השכיחו את הסיוע שהגיש השאה בתקופת מוסדאק לבריטים ולאמריקאים ואת הסלידה לאור כך בקרב העם, כך כשהגיע הרגע הגורלי של [[המהפכה האיראנית|המהפכה]] העם נטש אותו, לאור זיכרון שיתוף הפעולה עם המערב; וגם המערב, ובמיוחד ארצות הברית לא סייעו לו, לאור התרחקותו מהם.
 
אירועי 1953 נהיו לאבן יסוד ביחסי ארצות הברית איראן עד היום, כשהאנטגוניזם האיראני ובפרט של השלטון כלפי המערב, בנוים על חוסר האמון שהחל להתפתח בתקופה זו. שכן מוסר ההשכל האיראני מהאירוע היה כי מדינות המערב אינן מעוניינות לקדם דמוקרטיה או זכויות אדם במטרה להטיב עם יתר המדינות, אלא עושות זאת כשהדבר מטיב לעצמן ובמיוחד במטרה להחליש את המבנה המוסדי והזיכרון ההיסטורי של מדינות העולם השלישי והתקדמותן על מנת לאפשר את שליטתן הגלובלית של מדינות המערב. כן כדי לאפשר גישה קלה יותר למקורות הטבע של מדינות אלו, תוך המשך קיום ה[[נאו קולוניאליזם]] במדינות אלו. כיום, הממשל האיראני טוען כי יש לציית למשטר האסלאמי על מנת למנוע את נפילתה החוזרת של איראן לידי המעצמות הזרות. בנוסף, משתמש המשטר באירועי הפיכת 1953 כדיבכדי לדכא באופן לגיטימי, - אלים ואף צבאי, כל ניסיון התנגדות לשלטון בטענה כי ההתנגדותכל התנגדות למשטר אינה כנה; אלא לוודאי ממומנת, מופעלת ונועדה לשמש גורמים זרים, ובמיוחד אמריקאים.