סטפן ראזין – הבדלי גרסאות

באביב [[1670]] הוא התחיל במרד גלוי נגד השלטון. הוא שלח כרזות בהן הציע לכל האיכרים והצמיתים להצטרף לכוחותיו תוך הבטחת חופש והנהגת השיטה הנהוגה ביישובים קוזאקים בשטחים שיכבוש. לא הייתה לו כוונה לסלק את ה[[צאר]] [[אלכסיי הראשון, צאר רוסיה|אלכסיי הראשון]] מהשלטון, אך בהתאם לכרזות כל הסובבים את ה[[צאר]] מושחתים ויש להחליפם. הוא גם פיזר שמועות שבמחנה שלו נמצא הבן של הצאר (שכבר לא היה בחיים) וראש הכנסייה לשעבר [[ניקון]] (שהיה בגלות ונשללו ממנו כל התוארים). בכל הערים שהוא הצליח לכבוש הוא הנהיג ממשל קוזאקי, תוך הריגת נציגי השלטונות וביזה של מעמד הביניים. בכל השטחים סביב ה[[וולגה]] החלו מרידות של [[איכר|איכרים]] ושל עמי ה[[וולגה]]: [[מארי (עם)|מארי]], [[צ'ובשים]], [[מורדבה]]. לאחר כיבוש [[אסטרחן]], [[וולגוגרד|צריצין]], [[סרטוב]] ו[[סמרה]] הוא התקדם עד ל[[אוליינובסק|סימבירסק]] אך לא הצליח לכבוש אותה. ב-[[4 באוקטובר]] [[1670]] בקרב ליד העיר הוא נפצע ונמלט לאזור [[דון (נהר)|נהר הדון]].

 

 

באביב 1670, פנה סטנקה צפונה, הגדיל את שורות תומכיו (20000 חיילים פעילים ובערך פי עשר מזה במרידות צמיתים מסייעות) והתחיל לכבוש מצודות ואף ערים חשובות: אסטרחן, צאריצין (לימים – סטאלינגרד), סאראטוב וסאמארה. בערים הכבושות התבצע טבח אכזרי בכל מי שנחשד בקשר עם השלטונות ובתושבים האמידים, והוקמו מעין דמוקרטיות עממיות מן הדגם הקוזאקי. לבסוף, בסתיו 1670, כוחותיו נחלו תבוסה מהדהדת במצור על סימְבּירְסְק (עיר שבה ייוולד, כעבור 200 שנים, ממשיך דרכו הגדול של ראזין – לנין), וראזין הפצוע נמלט חזרה למחוזות הקוזאקים על נהר הדוֹן. ראשי הקוזאקים הפריווילגיים הבינו היטב שהצאר עלול לנקום בכל האוכלוסייה הקוזאקית, ולכן, באפריל [[1671]], האצולה הקוזאקית כבשה בקרב עקוב מדם את מעוזו של ראזין והסגירהו לידי השלטונות הרוסיים ושליחי ה[[צאר]].