אורגניזם אל-אווירני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 5:
 
יחסי [[סימביוזה]] מורכבים בין שתי קבוצות שונות של חיידקים פוטוסינתטיים הביאו להתפתחותן של ה[[כחוליות]] שהשתמשו ב[[מים]] כתורם אלקטרונים לתהליך הפוטוסינתזה, וכתוצאה מכך נפלט חמצן לסביבה כתוצר לוואי. הודות לכך, גדל שיעורו של החמצן באטמוספירה במרוצת הזמן. במועד כלשהו לאחר מכן, הופיעו [[אורגניזם אווירני|החיידקים האווירניים]] הראשונים, שהיו מסוגלים לנצל את החמצן ולייעל את הפקת האנרגיה.
היעילות הרבה של ניצול מקורות האנרגיה בנוכחות החמצן מתבטאת בעובדה שכל היצורים המפותחים הקיימים כיום על פני כדור הארץ (ה[[צמח]]ים ו[[בעל חיים|בעלי החיים]]) הם אווירניים באופן בלעדי. בתהליך ניצול החמצן להפקת אנרגיה, תהליך הקרוי [[נשימה תאית]], נוצרים גם שני תוצרי לוואי רעילים: '''[[מימן על-חמצני]]''' (מכונה גם "מי חמצן", נוסחתו H<sub>2</sub>O<sub>2</sub>) ו'''[[יון]] [[סופראוקסיד''']] (O<sub>2</sub><sup>-</sup>). שני חומרים אלו הם [[חימצון חיזור|מחמצנים]] חזקים, ונוטים [[תגובה כימית|להגיב]] כמעט עם כל [[תרכובת אורגנית|חומר אורגני]] ולשנות את הרכבו. לפיכך, הם מזיקים ל[[תא]] ועלולים לגרום ל[[מוות|מותו]]. שיעור תוצרי הלוואי נע בין 0.2% לבין 4% מכלל החמצן הנצרך והמעובד בתהליך הנשימה. שיעור זה, אף שהוא קטן, מספיק על-מנת לגרום למותו של התא.
 
==התמודדות עם המחמצנים==
היצורים האל-אווירנייםהאווירניים הצליחו להתגבר על בעיה זו באמצעות יצור שלושה [[אנזים|אנזימים]] בתאיהם, אשר מנטרלים את תוצרי הלוואי הרעילים של החמצן:
* [[סופראוקסיד דיסמוטאז]]
* [[פרוקסידאז]]