הבדלים בין גרסאות בדף "נפילת הבסטיליה"

אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה חזותית
[[קובץ:14 Juillet 07 in Aix en Provence.JPG|שמאל|ממוזער|150px|חגיגות יום הבסטיליה בעיר איקס-אן-פרובנס, 14 ביולי 2007]]
 
בינתיים בורסאי המלוכנים נשארו בעלטה בכל הנוגע לאירועים האחרונים, אך לבסוף גילו את העניין ומרשל דה ברולי עמד לפתוח בהפיכה פרו-מלוכנית על מנת להכריח את האספה לכבד את הצו מ-23 ביוני ולהתפזרטולהתפזר. האספה סירבה ושיגרה שליחים לפריז על מנת לקבל את תמיכת ההמונים. לנוכח העדיפות המספרית הגדולה של הפריזאים ועריקתם של גדודי צבא רבים אל הרפובליקאים, המלוכנים נאלצו לסגת מדרישתם לפזר את האספה.
 
למחרת בבוקר תוצאות הפיכת הנגד הלא מוצלחת נודעה למלך ולתומכיו והם זנחו את רעיונות פיזור האספה לעת עתה. המלך הציע כמה מחוות כגון החזרתו של נקר - האהוד מאוד בציבור בזכות רפורמות המס שניסה להעביר - לתפקיד שר האוצר והבטיח לחזור מורסאי אל הבירה. בשובו לפריז, המלך קיבל את ה[[טריקולור]] וחבש את הכובע המסורתי עם סמל המהפכה תוך כדי שהוא קורא "תחי האומה". ההמון המשולהב השיב לו בקריאות "יחי המלך".
למרות התפייסותו של המלך עם ההמונים, האריסטוקרטים חשו אי נוחות נוכח הלך הרוח הכללי, שנשב נגדם בחוזקה. רבים מהם, במיוחד הבכירים שבהם התחילו להגר מצרפת.
 
נקר חזר ל[[פריז]] מ[[בזל]] ברגשות ניצחון (שלא האריך ימים). בהגיעו לפריז הוא גילה, שההמון רצח ב באכזריות את פולון ואת אחיינו ואת ברון דה בסנוול, פקודו של מפקד הבסטיליה לשעבר, דה ברולי. נקר ניסה להימנע משפיכות דמים נוספת ודרש [[חנינה כללית]]. דרישתו הייתה מוטעית, כי הוא לא שקל נכונה את עוצמתם של הכוחות הפוליטיים, שדרשו את דמם של האסירים. אילו ביקש דיון הוגן בבית משפט, אולי היה עולה בידו להציל את חייהם. הוא הפריז בחשיבותה של האספה, אשר הוקמה אד הוק. האספה לא היססה לבטל את החנינה על מנת להציל את עורה שלה בפני זעמו של ההמון.
 
מפריז המהומות נפוצו בכל רחבי צרפת. אנשי המעמד השלישי התארגנו והתחמשו. רבים מהם התכנסו בוועדות והכריזו על קיום ממשל מקומי. הם אף הקימו יחידות של המשמר הלאומי להגנת האינטרסים שלהם. הקיצוניים שבהם שרפו את בתי האצילים ואף רצחו אצילים על שום היותם בעלי הסטטוס האריסטוקרטי.
משתמש אלמוני