אנטי-מחיקון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ ←אחרית דבר: תיקון קישור |
||
שורה 16:
ההתקן ייקר את המכשירים הצבעוניים עוד יותר, ואף פגם במידה מסוימת באיכות התמונה. אף על פי כן, הפופולריות שלו הבהירה כי שיטת מחיקת הצבע אינה משיגה את מטרתה. הדבר זרז את ההחלטה לאפשר שידורים בצבע בטלוויזיה הישראלית.
בנוסף לכך, הטלוויזיה הישראלית הייתה חייבת להעביר בצבע שידורים חיים שהופצו לתחנות טלוויזיה זרות, וזאת על-פי דרישת התחנות באירופה ובארצות הברית (שידורים אלה חייבו סידורים מיוחדים כגון שכירת [[מצלמת וידאו|מצלמות]] מתאימות). שני השידורים המרכזיים שהופצו בצבע מישראל לרחבי העולם בסוף שנות השבעים היו סיקור [[ביקור הנשיא סאדאת בישראל]] בנובמבר 1977, ושידור תחרות הזמר של ה[[אירוויזיון 1979|אירוויזיון]] במרץ [[1979]] (לפני שידור זה נרשם גל של קניית מכשירים צבעוניים ברחבי הארץ, וזאת על אף שהיה מדובר בשידור צבעוני חד-פעמי). עקב כך ממילא לא ניתן היה למנוע מהצופים בישראל לצפות בשידור החי בצבע.
[[יורם ארידור]], שמוּנה ל[[שר האוצר]] לקראת [[בחירות 1981]], החליט לאפשר לרשות השידור לעבור בהדרגה לשידורים בצבע. הוא החליט בנוסף לכך גם להפחית את ה[[מס]] שהוטל על מכשירים צבעוניים (במקביל להפחתת המס על [[מכונית|מכוניות]] ומוצרי צריכה אחרים). תהליך המעבר לשידורים בצבע נמשך כמה שנים, והיה כה ארוך עד שעובדי רשות השידור החלו לקרוא לו בלעג "הצבע הזוחל". בהדרגה צולמו ושודרו יותר תוכניות בצבע, אם כי תוכניות בשחור לבן (בעיקר שידורים חוזרים של תוכניות לימודיות) נמשכו עד סוף שנות ה-80.
| |||