החזית הדרום-מערבית – הבדלי גרסאות

 

==הקמת החזית בפעם הראשונה==

 

עם פתיחת המלחמה נגד גרמניה הנאצית כללה החזית 4 ארמיות בדרג האופרטיבי הראשון ועוד 2 ארמיות בעתודה. היא נדרשה להגן על חזית ברוחב כ-900 ק"מ בצפון-מערב אוקראינה. בשלבים הראשונים של הפלישה הגרמנית הצליחו כוחות החזית, שכללו כוחות שריון חזקים, להאט את התקדמות [[קבוצת ארמיות דרום]] הגרמנית, ואף לערוך מספר התקפות נגד על האגף הדרומי של הכוח הגרמני, אך ספגו אבידות כבדות מאוד. ב[[קרב אומן]] ולאחר מכן ב[[קרב קייב (1941)|קרב קייב]] (אוגוסט-ספטמבר 1941) הצליחו הגרמנים לכתר ולהשמיד את מרבית היחידות שהשתייכו לחזית.

ב-22 באוקטובר הוקמה החזית הדרום-מערבית מחדש מכוחות עתודה, ונועד לה תפקיד מרכזי במסגרת מתקפת הנגד הסובייטית המתוכננת באזור [[סטלינגרד]] (מבצע "אורנוס"). ערב פתיחת מתקפת הנגד כללה החזית, שמפקדה היה גנרל [[ניקולאי ואטוטין]] 3 ארמיות ([[הארמייה ה-21 (ברית המועצות)|הארמייה ה-21]], [[ארמיית הטנקים החמישית]] ו[[ארמיית המשמר הראשונה]]) בסיוע 2 ארמיות אוויריות. תחת פיקודה היו 18 [[אוגדה|דיוויזיות]] [[חי"ר]], 3 [[קורפוס]]ים משוריינים, קורפוס ממוכן ו-2 קורפוסי [[פרשים]]. ב-[[19 בנובמבר]] תקפו כוחות החזית את עמדות הארמייה הרומנית השלישית מצפון מערב לסטלינגרד, ותוך מספר ימים הצליחו להביס אותה לחלוטין ולכתר את הכוחות הגרמניים באזור סטלינגרד, לאחר שחברו לכוחות [[חזית סטלינגרד]] באזור העיר [[קאלאץ]] על [[דון (נהר)|נהר הדון]].

 

 

באוגוסט [[1943]] השתתפו כוחות החזית הדרום-מערבית, תחת פיקוד גנרל [[רודיון מלינובסקי]] במתקפה סובייטית גדולה באזור חרקוב ("מבצע רומיאנצב"), ששיחררה את העיר מידי הגרמנים. במהלך החודשיים הבאים השתתפה החזית בשיחרור אגן דונבאס ובהתקדמות הצבא האדום מערבה ל[[דנייפר|נהר הדנייפר]] וחצייתו במהלך [[קרב דנייפר]]. ב-[[20 באוקטובר]] 1943 שונה שמה של החזית ל[[החזית האוקראינית השלישית|חזית האוקראינית השלישית]], ובכך הסתיים תפקידה במלחמת העולם השנייה.

 

[[קטגוריה:חזיתות סובייטיות במלחמת העולם השנייה|דרום-מערבית]]

[[קטגוריה:1941 בברית המועצות]]