היסטוריה של רפובליקת אירלנד – הבדלי גרסאות

{{היסטוריה של אירלנד}}

 

==קבלת החוקה ב-1937==

==מלחמת העולם השנייה==

 

 

עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] הכריז הדאיל (בית המחוקקים האירי) ברוב גדול על כי איירה תישאר נייטרלית במלחמה זו. על אף שהותר לאלפי מתנדבים להצטרף לצבא הבריטי במלחמתו בגרמנים, רובו של העם האירי ראה בהחלטה בדבר הנייטרליות החלטה נבונה. במהלך המלחמה סירב דה ואלירה להפצרותיהם של [[וינסטון צ'רצ'יל]] ו[[פרנקלין דלאנו רוזוולט]] לאפשר לצבאות בעלות הברית שימוש בנמלים באיירה. הקפדתו של דה ואלירה על נייטרליות הייתה כה גדולה, עד כי טרח לבקר את השגריר הגרמני ביקור תנחומים כאשר נודע לו על מותו של [[אדולף היטלר]]. אך הייתה זו מראית עין בלבד.

 

 

המלחמה פגעה מאוד בכלכלתה של איירה, והמחסור במוצרי יסוד ניכר לאורך כל המלחמה. ביוני [[1947]] כללה [[ארצות הברית]] את איירה במדינות שקיבלו סיוע במסגרת [[תוכנית מרשל]].

בשנת [[1985]], תחת שלטון ראש הממשלה הפופולרי ממפלגת [[פיין גייל]] [[גארט פיצג'רלד]], הגיעו [[מרגרט תאצ'ר]], ראש ממשלת בריטניה, וראש הממשלה האירי פיצג'רלד ל"הסכם האנגלו אירי". ההסכם סיפק מנגנון של התייעצות בין איירה ובין בריטניה בנוגע לענייני צפון אירלנד. "הוועידה האנגלו אירית" שנוצרה, הייתה הדרך בה יכלה איירה להתערב בענייניה של צפון אירלנד, ולהפחית את המתחים והלחצים, אשר הביאו באותה השנה ממש למהלך הקיצוני של הפצצת ועידת המפלגה השמרנית הבריטית ב[[ברייטון]] ולמעשי טרור נוספים, אשר גרמו אף לתאצ'ר אשר נקטה בקו קיצוני בכל הנוגע לענייני צפון אירלנד להבין כי פתרון הנו אפשרי רק בהסכמה ובמשא ומתן.

 

 

השנים האחרונות הביאו שינוי ביחסים בין איירה, צפון אירלנד, והממלכה המאוחדת. הסעיפים בחוקת איירה אשר רואים את אירלנד הצפונית כחלק מן המדינה שונו ב-[[1999]], וההסכמה הקרויה [[הסכם יום שישי הטוב]] הביאה לשינוי חיובי.

איירה עברה אף שינוי חברתי משמעותי. תפקידה של הכנסייה הפך לפחות משמעותי בחיי התושבים. שנות התשעים הביאו עמם פריחה כלכלית, בה כונתה איירה "הנמר הקלטי" (בהשוואה ל"נמרים האסיאתים" מדרום מזרח אסיה, [[דרום קוריאה]], [[הונג קונג]] ו[[סינגפור]]). על כל אלו בערך [[אייר מ-1995 ואילך]].