היסטוריה של רפובליקת אירלנד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קו מפריד בין מספרים §
clean up, replaced: [[קטגוריה: ← [[קטגוריה: באמצעות AWB
שורה 1:
{{היסטוריה של אירלנד}}
'''ההיסטוריה של איירה''' תחילתה בקבלת החוקה החדשה בשנת [[1937]] אשר שינתה את השם "מדינת אירלנד החופשית" לשם "איירה" (Éire) ב[[גאלית אירית|גאלית]] ולשם [[אירלנד]] (Ireland) באנגלית. [[אייר (מדינה)|איירה]] הינה מדינה עצמאית, חברה ב[[או"ם]] ו[[האיחוד האירופי|באיחוד האירופי]].
 
==קבלת החוקה ב-1937==
שורה 8:
==מלחמת העולם השנייה==
 
בשנת [[1938]] הגיע ראש הממשלה דה ואלירה להסכם עם ראש הממשלה הבריטי [[ארתור נוויל צ'מברליין]] בדבר פירוקם של ארבעת בסיסי הצי הבריטים שעוד נותרו על אדמת איירה, והעברתם לרשות איירה.
 
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] הכריז הדאיל (בית המחוקקים האירי) ברוב גדול על כי איירה תישאר נייטרלית במלחמה זו. על אף שהותר לאלפי מתנדבים להצטרף לצבא הבריטי במלחמתו בגרמנים, רובו של העם האירי ראה בהחלטה בדבר הנייטרליות החלטה נבונה. במהלך המלחמה סירב דה ואלירה להפצרותיהם של [[וינסטון צ'רצ'יל]] ו[[פרנקלין דלאנו רוזוולט]] לאפשר לצבאות בעלות הברית שימוש בנמלים באיירה. הקפדתו של דה ואלירה על נייטרליות הייתה כה גדולה, עד כי טרח לבקר את השגריר הגרמני ביקור תנחומים כאשר נודע לו על מותו של [[אדולף היטלר]]. אך הייתה זו מראית עין בלבד.
 
[[הנייטרליות האירית]] הייתה לטובתן של בעלות הברית. האירים שיתפו פעולה במישור המודיעיני. דיווחים על מזג האוויר (החשובים מאוד בהקשר של תכנון יום [[הפלישה לנורמנדי]], על צפייה בצוללות (בעלת חשיבות רבה במלחמה באוקיינוס האטלנטי) ועל פעילות של אנשי ה-IRA (אשר עמדו בפיתוי עז להצטרף להיטלר במלחמתו באנגליה), הועברו באופן רציף לבנות הברית במהלך כל המלחמה. טייסים מבעלות הברית שנפלו בשטחה של איירה הורשו "להימלט" לשטחי [[הממלכה המאוחדת]] ב[[אירלנד הצפונית]], ואילו טייסים גרמנים נכלאו עד לסיום המלחמה.
 
המלחמה פגעה מאוד בכלכלתה של איירה, והמחסור במוצרי יסוד ניכר לאורך כל המלחמה. ביוני [[1947]] כללה [[ארצות הברית]] את איירה במדינות שקיבלו סיוע במסגרת [[תוכנית מרשל]].
שורה 52:
בשנת [[1985]], תחת שלטון ראש הממשלה הפופולרי ממפלגת [[פיין גייל]] [[גארט פיצג'רלד]], הגיעו [[מרגרט תאצ'ר]], ראש ממשלת בריטניה, וראש הממשלה האירי פיצג'רלד ל"הסכם האנגלו אירי". ההסכם סיפק מנגנון של התייעצות בין איירה ובין בריטניה בנוגע לענייני צפון אירלנד. "הוועידה האנגלו אירית" שנוצרה, הייתה הדרך בה יכלה איירה להתערב בענייניה של צפון אירלנד, ולהפחית את המתחים והלחצים, אשר הביאו באותה השנה ממש למהלך הקיצוני של הפצצת ועידת המפלגה השמרנית הבריטית ב[[ברייטון]] ולמעשי טרור נוספים, אשר גרמו אף לתאצ'ר אשר נקטה בקו קיצוני בכל הנוגע לענייני צפון אירלנד להבין כי פתרון הנו אפשרי רק בהסכמה ובמשא ומתן.
 
גם לאחר ההסכם האנגלו־אירי נמשך המוות האלים וה[[טרור]] בצפון אירלנד. במשך שנים נמשכו הרציחות, כאשר ניסיונות רופפים להשגת הפסקת אש רודפים זה את זה במעגל של אלימות. רק לאחר עלייתו של [[טוני בלייר]] לשלטון בבריטניה, נראה כי ניתן לקדם את המשא ומתן בין כל הצדדים, והחל תהליך היסטורי ארוך ומסובך של התפייסות והתפרקות המחתרות מנשקן.
 
השנים האחרונות הביאו שינוי ביחסים בין איירה, צפון אירלנד, והממלכה המאוחדת. הסעיפים בחוקת איירה אשר רואים את אירלנד הצפונית כחלק מן המדינה שונו ב-[[1999]], וההסכמה הקרויה [[הסכם יום שישי הטוב]] הביאה לשינוי חיובי.
שורה 58:
איירה עברה אף שינוי חברתי משמעותי. תפקידה של הכנסייה הפך לפחות משמעותי בחיי התושבים. שנות התשעים הביאו עמם פריחה כלכלית, בה כונתה איירה "הנמר הקלטי" (בהשוואה ל"נמרים האסיאתים" מדרום מזרח אסיה, [[דרום קוריאה]], [[הונג קונג]] ו[[סינגפור]]). על כל אלו בערך [[אייר מ-1995 ואילך]].
 
[[קטגוריה: אירלנד: היסטוריה]]