פסק דין ירדור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 2:
ב'''פסק דין ירדור''', או בשמו המלא, '''ע"ב 1/65 יעקב ירדור ואחרים נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית''', בשנת 1964, דן [[בית המשפט העליון]] בשאלת סמכותה של [[ועדת הבחירות המרכזית]] לפסול רשימה מלהתמודד ב[[הבחירות לכנסת|בחירות לכנסת]], ובמסגרת זו קבע מהי זכותה של ה[[דמוקרטיה]] [[דמוקרטיה מתגוננת|להתגונן]] מפני מי שמעוניין לפגוע בעצם קיומה של המדינה, ומהו האיזון בין [[הזכות להיבחר|החופש להיבחר]] לבין הרצון לשמור על [[מדינת ישראל]] כ[[מדינה יהודית ודמוקרטית]].
ראשית הפרשה בכך ש[[ועדת הבחירות המרכזית|וועדת הבחירות המרכזית]] סירבה לאשר את "רשימת הסוציאליסטים", שהגישה את מועמדותה ל[[הבחירות לכנסת השישית|כנסת השישית]], בטענה שהיא התאגדות בלתי-חוקית, הואיל ויוזמיה שוללים את שלמות [[מדינת ישראל]] ואת עצם קיומה. יו"ר הוועדה, השופט [[משה לנדוי]], הודיע על כך לרשימה. הוא ביסס טענה זו על כך שחמישה מתוך עשרת מועמדי הרשימה היו חברים בארגון "[[אל ארד]]", אשר ניסה לפני כן להירשם לפי חוק האגודות העות'מאני ובקשתו זו נדחתה על ידי הממונה על מחוז חיפה ומאוחר יותר גם על ידי בית המשפט העליון{{הערה|[http://nakbafiles.org/wp-content/uploads/2016/06/jiryis-263-64.pdf
לפני הפנייה להתארגן בתור אגודה הייתה פנייה ל[[רשם החברות]] לרשום [[חברה (תאגיד)|חברה]] בשם "אל-ארד בע"מ" ו[[רשם החברות]] סירב לרשמה, אך [[בית המשפט העליון]] חייב אותה לרשמה. אחד מחברי הוועדה אף טען כי התנועה קבלה עצה מ[[קול הרע"ם מקהיר|רדיו קהיר]] לרכוש [[חבר כנסת#חסינות חברי הכנסת|חסינות פרלמנטרית]] כדי שלא יוכלו לרדוף אותה.
שורה 9:
בשנת [[1984]] פסק [[בית המשפט העליון]], ובראשו הנשיא [[מאיר שמגר]], ב[[פס"ד ניימן הראשון]] (ע"ב 2/84) שהלכת ירדור אינה חלה על רשימות השוללות את אופיה ה[[דמוקרטיה|דמוקרטי]] של המדינה (בהתייחס לרשימת [[כ"ך]]) ושאין להרחיבה. בית המשפט קרא לכנסת לקבוע בחוק אילו רשימות ניתן לפסול. בעקבות זאת, חוקק סעיף 7א ל[[חוק יסוד: הכנסת]], ובשנת [[1988]] פסק הנשיא שמגר ב[[פס"ד ניימן השני]] (ע"ב 1/88), בהסכמת חמשת חברי ההרכב, שיש לפרש סעיף זה באופן מצמצם, אך שניתן לפסול על פיו את רשימת [[כ"ך]].
==קישורים חיצוניים==
| |||