ח'ליפה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ויקישיתוף בשורה |
Liadmalone (שיחה | תרומות) מ ←מקורות והיסטוריה: הגהה |
||
שורה 10:
== מקורות והיסטוריה ==
{{הפניה לערך מורחב|האימפריה המוסלמית}}
המוסלמים מאמינים כי הח'ליפות היא היישום של השליחות של הנביאים ([[אדם]], [[נח]], [[אברהם]], [[משה]], [[ישו]] ו[[מוחמד]]) כמוסד שנועד להגן ולשלוט במוסלמים על פי החוק של אללה (ב{{ה|קוראן}} וב[[עולם]]), כאשר המבנה של המוסד הזה מחקה את מבנה ה[[שמים]] ("מולכייה" - ממשלה) והארץ ("אומה" – [[עם]]). ישנן מקבילות מסוימות בין הח'ליפות לבין ה[[אפיפיור]]ות, תפקיד שבדומה לח'ליפה כלל סמכויות רוחניות, צבאיות ופוליטיות בתקופות שונות, וכן היו מאבקים רבים על כיסאו ועל מהותו של התפקיד עצמו. אולם, רבים מצביעים על כך כי באסלאם ה"[[עולמא]]" הם שהיו אחראים על המורשת הרוחנית של האסלאם, ואילו הח'ליפה היה אחראי רק על הצד הפוליטי והצבאי, במיוחד לאחר ארבעת הח'ליפים הראשונים - ה[[ראשידון]]. שתי העדות הגדולות באסלאם, ה[[סונה]] וה[[שיעה]], חולקים באופן יסודי בשאלה של מי היה אמור להיות הח'ליפה הראשון של האסלאם, ולפיכך גם על הלגטימציה של כל שאר המחזיקים בתפקיד.
על פי ההגות הסונית, [[אבו בכר]] אל-סידיק, החבר הקרוב ביותר של מוחמד ואביה של אשתו, שהיה המומר הראשון או השני לאסלאם, היה ה[[יורש]] הלגטימי של מוחמד, ולפיכך הוא נבחר לתפקיד הח'ליפות ב- [[632]]. השיעים, לעומת זאת, חושבים כי היורש של מוחמד היה צריך להיות בן דודו וחתנו, [[עלי אבן אבו טאלב]], מכיוון שהיה קרוב קרבת דם לנביא עצמו, וכן מכיוון שהם מאמינים כי הוא נבחר על ידי מוחמד עצמו כיורש. אם כי עלי היה, מבחינה היסטורית, הח'ליפה הרביעי, השיעים מחשיבים אותו לח'ליפה הלגיטימי הראשון ואולי היחיד. הסונים רואים את ארבעת הח'ליפים הראשונים, כולם חברים קרובים של מוחמד, כח'ליפים "המודרכים נכונה", על פי הסדר הבא: אבו בכר, [[עמר בן אלחטאב]], [[עות'מאן בן עפאן]], ועלי. הם חושבים כי אלה הם הח'ליפים היחידים שלא סטו מהסטנדרטים שהציב מוחמד, אך הם גם מכירים באופן כללי בלגיטימיות של שושלות הח'ליפים שלאחר מכן, מ[[מועאויה אבן סופיאן]] ו[[בית אומיה|השושלת האומיית]].
שורה 16:
תחת האומיים, האימפריה המוסלמית גדלה מאד. למערב, השלטון המוסלמי התפשט על פני [[צפון אפריקה]] ועד ל[[ספרד]]. למזרח, הוא התרחב דרך [[איראן]] עד [[הודו]]. אולם, לשושלת האומיית לא הייתה תמיכה בלעדית בתוך האסלאם עצמו. שלא כמו הסונים, השיעים לא קיבלו את הלגיטימיות של השושלת האומיית. המיעוט השיעי תמך ב[[השושלת העבאסית|שושלת העבאסית]], שטענה לח'ליפות כצאצאית של [[עבאס אבן עבד אל-מוטאליב]]. אולם, לאחר שהעבאסים הצליחו לרשת את הח'ליפות מהאומיים ב [[750]], הם אימצו את האסלאם הסוני וכפרו באמונות השיעיות. העבאסים סיפקו שושלת רצופה של ח'ליפים למשך שלוש מאות שנה, כשהם מאחדים את השלטון האסלאמי ותחת חסותם היו התפתחויות אינטלקטואליות ו[[תרבות]]יות חשובות ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. אך עד [[940]] הכוח של הח'ליפים תחת העבאסים דעך, כאשר לא-ערבים, ובעיקר ה[[טורקיה|טורקים]] (ולאחר מכן ה[[ממלוכים]] ב[[מצרים]] במחצית השנייה של [[המאה ה-13]]), עלו לעמדות משפיעות, וה[[סולטאן|סולטאנים]] וה[[אמיר]]ים (השליטים של המחוזות האסלאמיים השונים) נעשו עצמאיים יותר ויותר. אולם, הח'ליפות נותרה כתפקיד סמלי וכישות מאחדת לעולם האסלאמי.
בתקופת השושלת העבאסית, היו שהתנגדו ללגיטימיות שלהם. השיעי סעיד אבן חוסיין מ[[השושלת הפאטימית]], שטענה לקשר למוחמד דרך בתו [[פאטמה בת מוחמד|פאטימה]], טען לתואר הח'ליפה ב [[909]], וייסד שושלת חדשה של ח'ליפים בצפון אפריקה. הח'ליפים הפטימיים בתחילה שלטו ב[[מרוקו]], [[אלג'יר]], [[תוניס]] ו[[לוב]], וב-150 השנה הבאות הרחיבו את שלטונם, והצליחו לשלוט גם ב[[ארץ ישראל]] ובמצרים, עד שהעבאסים הצליחו להשיב את הגלגל, והגבילו את הפאטימים למצרים. השושלת הפאטימית נפלה ב
בשנת [[1258]] הכוחות ה[[מונגוליה|מונגוליים]] תחת [[הולגו חאן]] כבשו את [[בגדאד]]. [[נפילת בגדאד (1258)|הם הרסו את העיר]] והוציאו להורג את הח'ליפה העבאסי [[אל-מסתעצם הראשון]]. נצר למשפחה, [[אל-מסתנצר השני]] נמלט ל[[קהיר]] והוכתר שם כח'ליפה בשנת 1261 ובכך ייסד שושלת ח'ליפים ששרדה עד שהסולטאן העות'מאני נטל לעצמו את תואר הח'ליפה בנוסף על שאר תאריו, וזאת למרות שלפי ההגדרות הפורמליות הח'ליפה חייב להיות בן [[שבט קורייש]], שבטו של הנביא והסולטנים לא היו כאלו. גם שליטים מוסלמיים אחרים החלו לטעון לכתר והאימפריה המוסלמית כבר הייתה פחות מאוחדת. לבסוף הח'ליפות של העות'מאנים היא שזכתה לבכורה.
| |||