גירושי יהודי צרפת – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
(קישורים פנימיים)
אין תקציר עריכה
לאחר 16 שנה, בשנת [[1198]] ([[ד'תתקנ"ח]]), שוב משיקולים כספיים, התיר המלך פיליפ השני את חזרת היהודים.
 
== גירוש צרפתהגירוש הגדול ב-1306 ==
{{ערך מורחב|גירוש צרפת הגדול}}
לקראת אמצע שנת [[1306]] ([[ה'ס"ו]]), המלך [[פיליפ הרביעי]] הוציא צו גירוש על היהודים, על מנת למלאות את קופת הממלכה שהתרוקנה. רכושם הופקע מהם, כולל אדמות, בתים ומטלטלים, שאלה האחרונים נמכרו ב[[מכירה פומבית]]. ב-[[י' באב]] ([[22 ביולי]]) של אותה השנה, יום למחרת [[תשעה באב]], נעצרו היהודים ב[[בית סוהר|בתי הכלא]], שם הם קיבלו הודעה כי הם נידונו ל[[גלות]], ועליהם לעזוב את כל שטחי הממלכה בתוך חודש, בלא ליטול עמהם דבר, מלבד הבגדים שעליהם.
ב-[[17 בספטמבר]] [[1394]] ([[כ"ב בתשרי]] [[ה'קנ"ה]]), בחג [[שמיני עצרת]], המלך [[שארל השישי, מלך צרפת|שארל השישי]], ששנתיים קודם לכן לקה ב[[הפרעה נפשית|מחלת נפש]] שגרמה לו התקפות חוזרות ונשנות של שיגעון, פרסם צו, כי מחמת תלונות חוזרות ונשנות על פשעים שביצעו היהודים כלפי הנוצרים, נאסר על כל היהודים להתגורר בתחומי הממלכה. הצו לא נאכף מיידית. ניתן ליהודים שהות למכור את נכסיהם.
 
== גירושיםהגירוש נוספיםב-1270 ==
גירושים נוספים נערכו ביהודי צרפת במהלך ימי הביניים, אלא שגירושים אלו היו בקנה-מידה קטן יותר מאשר הגירוש הראשון והגירוש הגדול. גירושים אלו התבצעו בשנייםבשנים: האחד מהם היה בשנת [[1270]] ([[ה'ל']]), במהלך [[מסע הצלב השמיני]], בו הוציא המלך [[לואי התשיעי, מלך צרפת|לואי התשיעי]] צו גירוש על כל יהודי צרפת. בפועל, הגירוש התבצע רק בנחלותיו של המלך. [[1322]] ([[ה'פ"ב]]) ו-[[1501]] ([[ה'רס"א]]).
{{להשלים|כל הערך=}}
 
גירושים נוספים נערכו ביהודי צרפת במהלך ימי הביניים, אלא שגירושים אלו היו בקנה-מידה קטן יותר מאשר הגירוש הראשון והגירוש הגדול. גירושים אלו התבצעו בשניים: [[1270]] ([[ה'ל']]), [[1322]] ([[ה'פ"ב]]) ו-[[1501]] ([[ה'רס"א]]).
== הגירוש ב-1289 ==
ב-[[1289]] היהודים גורשו מ[[אנז'ו]], [[מיין (צרפת)|מיין]], [[נוור]] ו[[גסקוניה]]. רובם עברו להתגורר ב[[פריז]], שם התקבלו על ידי [[פיליפ הרביעי, מלך צרפת]], אם כי הוטלו הגבלות על עסקיהם.
 
בשנת [[1306]] הוא פרסם שוב צו אשר אסר על יהודים להתגורר על אדמת צרפת, וזאת על מנת לזכות בממונם וברכושם. בעקבות צו זה נמלטו כ-100,000 יהודים בבהלה מן המדינה כדי לחפש מקלט במדינות אירופה השכנות. רוב היהודים נמלטו ל[[פלנדריה]], [[פרובאנס]], [[אראגון]] ול[[ממלכת נווארה]]. אחרי שהיהודים גורשו הוא מינה פקידים מלכותיים כדי לגבות את ההלוואות שניתנו על ידי היהודים והכסף עבר לאוצר הכתר הצרפתי. אולם תוכניתו זו לא עלתה יפה כי הלווים לא היו מרוצים מפקידיו של המלך וביקשו להחזיר את היהודים.
[[קובץ:Colmar_Cathédrale_Judensau.JPG|קישור=https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Colmar_Cath%C3%A9drale_Judensau.JPG|שמאל|ממוזער|267x267 פיקסלים|פסל אנטישמי טיפוסי בחזית קתדרלה ב[[אלזס]]]]
ב-[[1315]] [[לואי העשירי, מלך צרפת]] שהיה בנו של פיליפ הרביעי, החזיר את היהודים לצרפת תמורת תשלום חד פעמי לתקופה של שתים עשרה שנה שבה הם היו אמורים להיות חופשיים מכל התערבות ממשלתית בעסקיהם. אולם למעשה הם לא הורשו להלוות כספים, אם כי הותר להם לעסוק ב[[משכון]]. הם הוכרחו לענוד טלאי שהעיד על יהדותם. ב-[[1322]] היהודים גורשו שוב על ידי [[שארל הרביעי, מלך צרפת]] (בנו הצעיר של פיליפ הרביעי) שלא היה מרוצה מן ההכנסות שקיבל מן הקהילות היהודיות. היהודים הספורים שנותרו סבלו מרדיפות, וב-[[1348]] - [[1349]] בוצע בהם טבח המוני אחרי שכמרים בכל רחבי צרפת האשימו את היהודים בהפצת [[המגפה השחורה]] אשר הפילה מיליוני חללים באירופה. הטבח התרחש על אף שהאפיפיור [[קלמנס השישי]] שישב ב[[אביניון]] דחה את ההאשמות הללו ואף פרס על היהודים את חסותו.
 
בתקופתו של [[ז'אן השני, מלך צרפת]] ב-[[1359]] ושוב ב-[[1361]] נעשו ניסיונות לאפשר ליהודים להתיישב שוב בצרפת. ניתנה להם ערובה לביטחונם למשך עשרים שנה, והם הורשו אפילו לגבות [[ריבית]] גבוהה על הלוואות. בנו של ז'אן השני, [[שארל החמישי, מלך צרפת]] ניסה להגן על היהודים במשך כל ימי מלכותו, ואף האריך בעשרים שנה את הערובה לביטחונם ואת זכותם להתגורר בצרפת - זכויות שניתנו לראשונה בתקופתו של אביו. אך ב-[[1365]]-[[1366]] חוגים מסוימים ניסו להשפיע עליו לגרש את היהודים. ב-[[6 בינואר]] [[1367]] הוא נאלץ לחתום על צו גירוש שלא יצא לפועל, וציווה לערוך רשימה של נכסי היהודים. (צווים דומים הוצאו על ידו ב-[[1368]] וב-[[1370]]). אחרי מותו של שארל החמישי ב-[[1380]], ההמון תקף את היהודים. רבים מהם נרצחו וילדים יהודים נחטפו. ראש עיריית פריז איג אובריו ניסה למנוע את ה[[פוגרום]] ביהודים, ואפילו החזיר מספר ילדים להוריהם, אך הוא פוטר והושם ב[[כלא]]. ב-[[1382]], איג אובריו והיהודים היו קורבנות של מהומות נגד [[הכתר הצרפתי]].
 
[[שארל השישי, מלך צרפת]] נכנע ללחץ ההמון, וב-[[17 בספטמבר]] [[1394]] (שבע שנים לפני שפקעה התקופה של עשרים שנה שבה ניתנה ליהודים ערבות לביטחונם על ידי אביו שארל החמישי) הוציא צו לגירושם המוחלט של היהודים מכל נחלותיו. הוא הכריז כי הגיעו לאוזניו תלונות על היהודים שביצעו עבירות נגד הנוצרים וכי התובעים מטעמו שחקרו בעניין מצאו כי היהודים לא עמדו בהסכם שנחתם בינם לבינו. ניתנה ליהודים שהות כדי למכור את רכושם ולשלם את חובותיהם. כמו כן הוטל על כל אלה שלוו מן היהודים להשיב להם את ההלוואות. הוא נתן להם שומרים שליוו אותם בדרכם עד שחצו את גבול צרפת במשך ה[[חורף]] של [[1395]]. אחרי הגירוש המלך שיחרר את הנוצרים מכל התחייבות ליהודים. הלחץ לגרש יהודים הלך וגדל גם במחוזות עצמאיים, שהיו נוחים באופן מסורתי ליהודים הגרים בהם, דוגמת [[פרובאנס]]. ב-[[1498]] בוצע הגירוש האחרון של יהודים ממחוזות אלה, ויהודים נותרו רק באיים בודדים של סובלנות במזרח צרפת ובדרומה, בעיקר בעיר הגדולה [[אביניון]].
 
==ראו גם==