בית הכנסת הכוראלי של בוקרשט – הבדלי גרסאות

בניית בית הכנסת המפואר באה ביוזמתו של [[יצחק לייב ויינברג]], בן למשפחה של יהודים "פולנים" מבוקרשט, ילידי רומניה (lehi pământeni), ואחד ממנהיגי ההתארגנות היהודית החדשה הקרויה "קהילת דת ישראל" בבוקרשט (בלשון הרשמית היהודים התחילו להיקרא "ישראליטים" כלומר בני דת ישראל, כנהוג באותם הימים במרכז אירופה, בצרפת ובאיטליה). הוא הציע להקים בית כנסת גדול ומפואר כמו בבירות הגדולות של אירופה - וינה, [[דרזדן]], או [[פריז]]. עבודות הבנייה נמשכו כעשור, החל משנת [[1857]] ובמהלך השנים היו שנויות במחלוקת קשה בין הפלג השמרני בראשו הרב הראשי [[מלבי"ם]] בין הפלג המודרני של המשכילים, ה"פרוגרסיסטים", ובראשם המשכיל יליד גליציה ד"ר [[יוליו באראש]]. ויינברג היה מיודד עם [[לודוויג פיליפסון]], ממנו קיבל ייעוץ בנושא הקמת בית הכנסת וגם את תמיכת עיתונו במאבקים השונים{{הערה|Evreii din România în texte istoriografice - Antologie עמוד 530.}}. בבוקרשט עצמה זכו ויינברג וקבוצת המייסדים בתמיכתו של [[ארמן לוי (מהפכן)|ארמן לוי]] ועיתונו. לדברי ההיסטוריון [[מאיר אברהם הלוי]], עצותיו של ארמן לוי בנושאי הרפורמה התקבלו על ידי האינטלקטואלים היהודים של בוקרשט, כפקודות מלמעלה{{הערה|Evreii din România în texte istoriografice - Antologie עמוד 502.}}.

בית הכנסת בנוי לפי המתכונת שהייתה מקובלת בבתי הכנסת הכוראליים Chor-Temple במרכז ובמערב אירופה, כולל [[עוגב]] ומקום ל[[מקהלה]] (מכאן השם הכוראלי (כוראלי - "עם מקהלה"). ברחבה שלפני בית הכנסת מוצב כעת [[פסל (יצירה)|פסל]] מנורה לזכר קורבנות [[השואה]].