ספר תולדות ישו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
←‏הערות שוליים: לפי הגרסה ב"עוז והדר"
שורה 3:
החיבור משתייך לזרם ה[[היסטוריה שכנגד]], כלומר הוא חיבור שמטרתו לשים ללעג ולקלס את עיקריה של ה[[נצרות]] על ידי מתן פרשנות שלילית לאירועי [[הברית החדשה]].
 
החיבור הוא אנונימי, ולא ידוע מועד כתיבתו. כתבי היד המוקדמים ביותר שקיימים הם מ[[המאה ה-16]], ידוע שנוצרים הכירו אותו כבר ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]] ו[[ריימונדוס מארטיני]] מצטט קטעים ממנו בספרו "פגיון האמונה" שנכתב ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]]. יש המשערים שחובר עוד בסוף [[המאה ה-3]]{{מקור}}, בתקופת ה[[תלמוד]]. חוקרים תמהו על כך שאין היצירה מוזכרת כלל במקורות העבריים. נראה שנעשה מאמץ לשמור אותה בסוד, אך נראה ש[[רש"י]], שחי בתקופת [[מסע הצלב הראשון]], הזכירו, בקטע שצונזר מן התלמוד הבבלי, ופירושו המדבר על כך צונזר אף הוא.{{הערה|[[פירוש רש"י]] על {{בבלי|עבודה זרה|י|א}} בגרסתו המצונזרת הוא: "כתב ולשון - של רומיים מאומה אחרת באה להן אחרים תקנו להן כל ספריהם". אבל בדקדוקי סופרים מובא נוסח אחר: "כל ספרי טעותם יוחנן פאולוס פטרוס והם יהודים היו... הם שנו ועמקו הלשון ועשו להם הבל לחשבה בפני עצמם ולסלקם מעל ישראל, ולא שכפרו כי לטובתן של ישראל נתכוונו, אלא מפני שראו ישראל בצער ובדוחק מתרמיסי (?)מתרמיתי ישו עשו עצמם כאלו הם עמו בקדישות וצוו עליהם, הכל כמפורש בסיפורבספר תליית ישו".}}
 
הספר משך את תשומת לבם של אישים כ[[מרטין לותר]] וכ[[יוהנס רויכלין]] וזכה ללעגם של אנשי ה[[עידן האורות|השכלה]], מ[[משה מנדלסון]] ועד [[היינריך גרץ]]. אין לו נוסח אחד, אלא כמה וכמה גרסאות שונות בפרטיהן.
שורה 27:
יהודה, שנמנה עם פמליית ישו, ניצל את ההזדמנות כדי להידבר עם החכמים ולהסגיר את ישו לידיהם.
 
כך נלכד ישו בשנית. קשרוהו והיכוהו בשוטים והניחו כתר קוצים על ראשו. כשביקש [[מים]], נתנו לו [[חומץ]], ולעגו לו: "איה כל נפלאותיך אשר עשית". ישו תירץ ואמר: "דמי יכפר על באי עולם". אחרי שפסקה ה[[סנהדרין]] את דינו, נתלה על קלח כרוב שהביא יהודה, לאחר שכל ה[[עץ|עצים]] סירבו לקבלו (ישו השביעם בשעה שהיה בידו השם המפורש שלא ייתלה עליהם).
 
אחר כך העבירו יהודה מקברו. תלמידיו לא ידעו זאת ומשמצאו את הקבר ריק, סברו שרבם עלה השמימה. השמועה הגיעה למלכה שהשתאתה על ריקנות הקבר. מדבר זה הוכיחה לחכמים כי ישו היה בן אלהים ועל כן הביעה נחישותה להעניש בחומרה את הורגיו. החכמים מצאו את יהודה, שסיפר להם שטמן את ישו המת בגינתו. החכמים הביאו את הגופה לפני המלכה תוך סחיבתה בזנב סוס. מכיוון שעקרו את [[שיער|שערות]] [[ראש]]ה תוך כדי משיכתה, נוהגים ה[[כומר|כמרים]] לגלח שערות אמצע ראשם.