הבדלים בין גרסאות בדף "מוזיקה קלאסית ישראלית"

קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים, {{תמונה להחלפה}}, החלפה (מוזיקה)
(קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים, {{תמונה להחלפה}}, החלפה (מוזיקה))
[[קובץ:Orchestra in Rishon LeZion (before 1899).jpg|ממוזער|האורקסטרה של ראשון לציון, לפני 1899)]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 12707 Piano Lesson in Kfar saba.JPG|ממוזער|תלמידי פסנתר בקונסרבטוריון [[כפר סבא]], שנות ה-30']]
[[קובץ:PikiWiki Israel 11284 Landscape view.jpg|ממוזער|מוזיקה לילדי מעברה בישראל שנת 1949-5050–1949]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 10881 Learning to play in a group.jpg|ממוזער|שיעור נגינה קבוצתי, נתיבות, שנות ה-70']]
[[קובץ:PikiWiki Israel 12170 Sde - Warburg choral.JPG|ממוזער|מקהלת [[כפר ורבורג]], 1973]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 5740 Entertainment.jpg|ממוזער|האורקסטרה של ראשון על מדרגות [[בית העם (ראשון לציון)|בית העם]], 1900–1910]]
[[קובץ:Benefit_concert_by_Professor_Shore_at_the_Tower_of_David.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קונצרט של [[דוד שור]] לטובת [[קק"ל]] ב[[מגדל דוד]] ([[16 ביוני]] [[1926]]).]]
[[העלייה החמישית]] של אמצע [[שנות ה-30]] הביאה עִמה מספר רב של מוזיקאים, בהם בעיקר עולים שנמלטו מ[[גרמניה הנאצית]]. המלחינים, שמצאו את עצמם בתרבות חדשה, שונה וזרה להם, עשו כמיטב יכולתם להתפרנס בחברה, שעוד לא הייתה בה תשתית תרבותית-מוזיקלית לקלוט אותם בתוכה. אחד מקשיי הקליטה של המוזיקאים החדשים בארץ היה המאבק להשגת עבודה שתפרנס את העוסקים בה, לאור ריבוי הנגנים שהגיעו מאירופה ב{{ה|עלייה הרביעית}} ו[[העלייה החמישית|החמישית]]. מצד שני, דווקא הגל הגדול של מוזיקאים מקצועיים וחובבי מוזיקה שהגיע באמצע שנות ה-30 הוא שהביא את [[ברוניסלב הוברמן|ברוניסלב הוּבֶּרמן]] להחלטה להקים את [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית|הפילהרמונית הארץ-ישראלית]], שהחלה את פעולתה בסוף [[1936]].{{הערה|הירשברג, '''פאול בן-חיים: חייו ויצירתו''', תלאביב: עם עובד, תשמ"ג-1983, עמ' 85.}} הדחף הפנימי וההיענות לאתגר שביצירת מוזיקה בסביבה החדשה דרבנו אותם להמשיך בהלחנה, על אף התנאים הקשים והמאבק לשרוד. הגופים המוזיקליים שהוקמו בשנים אלה – התזמורת הארץ ישראלית ב[[תל אביב]] ומחלקת המוזיקה של שידורי [[רדיו]] [[ירושלים]] [[המנדט הבריטי|המנדטורי]] ב-1936 ו[[התזמורת הסימפונית ירושלים|תזמורת רשות השידור]] שהוקמה ב[[ירושלים]]בירושלים ב[[שנות ה-40]] – השמיעו את יצירותיהם של המלחינים שזה מקרוב באו. יצירות אלה עוררו בקרב [[מבקר מוזיקה|מבקרי המוזיקה]] וקהל המאזינים את השאלה, עד כמה צריכה המוזיקה החדשה הנכתבת בארץ ישראל לייצג את התרבות היהודית-לאומית ובאיזו מידה היא עומדת בציפיות אלה.
 
מבקר המוזיקה של עיתון "[[הארץ]]", [[דוד רוזוליו]], כתב על [[אלכסנדר אוריה בוסקוביץ']] ב-[[1946]]:
דעה דומה ביטא מבקר המוזיקה של עיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]", [[מנשה רבינא]], במאמר מ-[[1939]] על "יוסף ואחיו" של [[אריך ולטר שטרנברג]], שבחר לכתוב (בניגוד לבוסקוביץ') בסגנון אינדיבידואלי מתוך התעלמות מן הצורך ליצור בסגנון מזרחי, שונה מן הסגנון האירופי, על אף נושאה ה[[סיפורי התנ"ך|תנ"כי]] של היצירה.{{הערה|{{דבר|רבינא|תוים: הקונצרט לטובת "כופר הישוב"|1939/02/23|00403}}.}}
 
המלחינים העולים לא הכירו זה את זה לפני בואם, ושום "אסכולה" לא התפתחה בארץ. היחיד שיצר קבוצת תלמידים בעלי [[אידאולוגיה]] משותפת היה [[שטפן וולפה|שטפן ווֹלְפֶּה]], שעלה ב-[[1935]] ותרם רבות לחיי המוזיקה ב{{ה|תנועה הקיבוצית}} ולקונסרבטוריון הפלשׂתיני החדש ב[[ירושלים]]בירושלים. (סגנונו ה[[אוונגארד]]י וחוסר הפשרנות שבאופיו בידלו אותו מעמיתיו בקונסרבטוריון, וב-[[1939]] חזר לאירופה ומשם היגר ל[[ארצות הברית]].{{הערה|שם=הירשברג, חזון המזרח ומורשת המערב|Jehoash Hirshberg, [http://www.biu.ac.il/HU/mu/min-ad05/en/JehoashH.pdf The Vision of the East and the Heritage of the West: Ideological Pressures in the Yishuv Period and their Offshoots in Israeli Art Music during the Recent Two Decades].p. 2. }})
 
== מאפייני המוזיקה הארץ-ישראלית ==
=== אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'===
{{ערך מורחב|אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'}}
[[קובץ:Mordechai Seter Alexander Boskovich 1940s.jpg|שמאל|ממוזער|150px| מרדכי סתר מימין לצד המלחין [[אלכסנדר אוריה בוסקוביץ']] בשנות ה-40]]
אחת מאבני הפינה בהתפתחות המוזיקה הקלאסית בארץ ישראל ב[[תקופת היישוב]] היה ביצוע "הסוויטה השמית" של [[אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'|בוסקוביץ']] ב[[תזמורת]] [[ההסתדרות]], ב[[ניצוח]] [[פרנק פלג|פרנק פולק]] רב הפעלים. בוסקוביץ', יליד [[קלוז']] שב[[טרנסילבניה]] (1907), השתקע ב[[תל אביב]] בשנת [[1938]] לאחר ביצוע הבכורה של יצירתו "שירי עם יהודיים" על ידי "תזמורת פלשׂתינה" שאך זה נוסדה והייתה בהמשך ל{{ה|תזמורת הפילהרמונית הישראלית}}. לאחר עלייתו ארצה חל שינוי מיידי בסגנון כתיבתו, כפי שאפשר להיווכח בסוויטה השמית, מן השפה ה[[טונאליות|טונאלית]] של אירופה למרקמים, שחיקו את ה[[עוד]] או ה[[קאנון (כלי נגינה)|קאנון]] הערבי.{{הערה|שם=הירשברג, חזון המזרח ומורשת המערב}}
 
=== חנוך יעקבי ===
{{ערך מורחב|חנוך יעקבי}}
חנוך יעקבי נולד ב-[[1909]] ב[[קניגסברג]] שב[[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]], שם למד נגינה ב{{ו|ויולה}}. בשנים 1927-3030–1927 למד ב[[האוניברסיטה לאמנויות בברלין|בית הספר הגבוה למוזיקה]] ב[[ברלין]]. מורו ל[[הלחנה]] שם היה [[פאול הינדמית]]. ניגן בתזמורת הקאמרית של [[מיכאל טאובה]] בברלין ומשנת 1930 ב[[תזמורת הרדיו של פרנקפורט]]. ב-1933 פוטר בעקבות [[חוקי נירנברג]]. בשנת 1934 [[העלייה החמישית|עלה לארץ ישראל]] כוויולן ברביעייה הירושלמית שהקים [[אמיל האוזר]]. היה בין המורים בקונסרבטוריון בירושלים שהקים [[אמיל האוזר]] ובהמשך לימד [[כינור]], ויולה, [[תאוריה של המוזיקה|תאוריה]] ו[[הלחנה|קומפוזיציה]] ב[[האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים|אקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים]], אותה גם ניהל בשנים 1958-19541954–1958.
באותן שנים היה ויולן ראשי ב[[התזמורת הסימפונית ירושלים|תזמורת רשות השידור]] ואף [[ניצוח|ניצח]] עליה לעתים קרובות. משנת 1958 ניגן בוויולה ב{{ה|תזמורת הפילהרמונית הישראלית}}, שאף ביצעה מיצירותיו, עד לצאתו לגמלאות בשנת 1974. בשנה זו היה אמן אורח של [[הטכניון]] ב[[חיפה]].
אחרי צאתו לגמלאות המשיך יעקבי ללמד, לנגן ולהנחות הרכבים קאמריים שונים.
=== חיים אלכסנדר ===
{{ערך מורחב|חיים אלכסנדר}}
חיים אלכסנדר נולד בשנת 1915 בברלין, שם החל את לימודי המוזיקה. בשנת 1934 הורחק אלכסנדר מאיגוד המוזיקאים ובהמשך גם מן הקונסרבטוריון של ברלין. בשנת 1936 עלה ארצה הודות לפעילולתו של הכנר [[אמיל האוזר]], שהשיג אישורי כניסה למוזיקאים יהודים צעירים ללימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים שהקים אותו זמן. לאחר שנתיים של לימודים באקדמיה השתקע אלכסנדר בארץ והמשיך את לימודיו אצל מורים ידועי-שם, בהם [[שטפן וולפה]] ו[[חנוך יעקבי]], שדגלו בשיטות שונות ומנוגדות, וולפה בשיטתו של [[ארנולד שנברג]] ויעקבי בתורתו של [[פאול הינדמית|הינדמית]].
 
עם תום לימודיו החל אלכסנדר ללמד ב[[האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים|אקדמיה ע"ש רובין למוזיקה ולמחול בירושלים]], שם נשאר עד יציאתו לגמלאות בשנת 1981.
במוזיקה שלו נותן חיים אלכסנדר ביטוי לנושאים ישראליים, הן ביצירות קוליות כמו "למען ציון לא אחשה" למקהלה מעורבת ושירים כמו "רומיה ויואל" ואחרים, והן ביצירות אינסטרומנטאליות כ"שור, דודי" ל[[טרומבון]] ופסנתר ו"יהללו שמו במחול" לתזמורת, וכן לדברי שירה אחרים, כמו "המרובעים" של [[עומר כיאם]] ושירים של [[אלזה לסקר שילר]]. חיים אלכסנדר היה חתן [[פרס אנגל]] בשנת 1956, [[פרס רובינשטיין]] לשנת 1973, [[פרס אקו"ם]] לשנת 1996 ו[[פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים]] לשנת 2001.
 
חיים אלכסנדר מת ב[[ירושלים]]בירושלים ב-18 במרץ 2012.
 
=== יהויכין סטוצ'בסקי ===
{{ערך מורחב|יהויכין סטוצ'בסקי}}
[[קובץ:Joachim Stutschewsky.jpg‏jpg|שמאל|ממוזער|250px|יהויכין סְטוּצֶ'בְסקי{{תמונה להחלפה}}]]
יהויכין סְטוּצֶ'בְסקי נולד ב[[גוברניית פולטבה|פלך פולטבה]] שבדרום-מערב [[האימפריה הרוסית]] (כיום [[אוקראינה]]) ב-1891. בשנת 1938 עלה לארץ בהזמנת [[הסוכנות היהודית]], כשמאחוריו שנים רבות של פעילות מוזיקלית ענפה. בבואו לארץ התמנה למפקח על המוזיקה היהודית מטעם [[הוועד הלאומי]] – משימה שהחל בה כבר באירופה, כשפעל להחייאת המוזיקה היהודית.
 
{{ערך מורחב|עדן פרטוש}}
[[קובץ:Partos.jpg|שמאל|ממוזער|150px|עדן פרטוש]]
עדן פַּרְטוֹש נולד ב[[בודפשט]] בשנת 1907, ובטרם עלה לארץ ישראל בשנת 1938 למד כינור אצל [[ינה הובאי]] ו[[הלחנה]] אצל [[זולטאן קודאי]] ב{{ה|אקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט}} בעירו. לאחר לימודיו ניגן בתזמורות שונות והופיע כסולן בערי אירופה. כן היה פעיל ב{{ה|אגודה הבינלאומית למוזיקה בת-זמננו}} (ISCM). בשנת 1935 הזמין [[ברוניסלב הוברמן]] את פרטוש להצטרף ל{{ה|תזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית}}, שעמדה אז בעצם ייסודה, אך פרטוש העדיף לקבל את הזמנת ממשלת [[ברית המועצות]] ויצא ב-1936 ל[[באקו]] שב[[אזרבייג'ן]] לעבוד שם כאמן וכמורה. בתקופת שהותו שם התוודע אל המוזיקה של [[המזרח התיכון]] ואל ה[[מקאם]], היכרות שסייעה לו בהמשך בהתפתחותו כמלחין ישראלי. האולטימטום שהוצג לפניו – להצטרף ל[[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|מפלגה הקומוניסטית]] או לעזוב את [[ברית המועצות]] – החזיר אותו ב-1937 לבודפשט, וממנה, כעבור שנה, לארץ ישראל ולתזמורת הארץ ישראלית, שם כיהן כוויולן ראשון עד 1956.{{הערה|כהן, נעימי זמירות ישראל, עמ' 115.}}
 
משנת 1951 היה פרטוש מנהל [[האקדמיה הישראלית למוזיקה]], ובשנת 1961 קיבל תואר [[פרופסור]] באקדמיה מטעם [[אוניברסיטת תל אביב]]. בשנים אלה ניגן ב[[הרביעייה הישראלית החדשה|רביעייה הארץ ישראלית]] עם [[לורנד פניבש]], [[אליס פניבש-רוזנברג]] ו[[לסלו וינצה]]. כמלחין, הושפע פרטוש הן מן ה[[אוונגארד]] והן מסביבתו, ומיזג בכתיבתו את הטכניקות ה[[א-טונאליות]] והא-תמאטיות האירופיות החדשות עם האופי המאקאמי-המזרחי, שהתחבב עליו. יצירתו ה[[מוזיקה תוכניתית|תוכניתית]] היחידה היא הפנטזיה הסימפונית "עין גב" (1951-52, פרס [[אונסקו]] 1953, [[פרס ישראל]] 1954), המתארת את חיי העבודה ואת תקופת המלחמה ב[[עין גב|קיבוץ]], שהיה אז יישוב סְפָר.
בשנותיו הראשונות בארץ התגורר בקיבוצים [[בית אלפא]] ו[[גשר]], ועמד בקשריי עבודה עם מוזיקאים בני קיבוץ, בהם [[מתתיהו שלם]] מבית אלפא ו[[יהודה שרת]] מ[[יגור]]. את שרת, שעִמו התיידד מעבר לקשר המקצועי, העריך במיוחד על כישרונו ומקוריותו ואף עיבד נעימות משלו.
 
בשנת 1936 עברה משפחת טל ל[[ירושלים]]לירושלים, שם הופיע טל כפסנתרן, לימד נגינה בפסנתר ואף החליף את נגן ה[[נבל]] הקבוע בתזמורת הסימפונית הארץ ישראלית. בהמשך לימד פסנתר, [[הלחנה]] ו[[תאוריית המוזיקה]] בקונסרבטוריון הארץ-ישראלי למוזיקה בירושלים. טל נתן ביטוי לשנותיו הראשונות בירושלים, בחוגי האינטלקטואלים בראשותה של המשוררת [[אלזה לסקר-שילר]], ב[[קנטטה]] "אלזה" משנת 1975.{{הערה|[http://www.oxfordmusiconline.com/subscriber/article/grove/music/27410 "יוסף טל"], [[מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים]] בגרסה המקוונת}}
 
בשנת 1951 קיבל טל משרת הוראה ב{{ה|אוניברסיטה העברית בירושלים}}, ולימד גם ב[[סמינר אורנים]]. בשנת 1961 הקים את המרכז ל[[מוזיקה אלקטרונית]] בישראל‏‏בישראל ופיתח שיטת תיווי להלחנה באמצעות מחשב.{{הערה|הירשברג, שם.}} ב-1965 מונה לפרופסור, וכיהן כראש החוג ל[[מוזיקולוגיה]] באוניברסיטה העברית עד שנת 1971‏‏1971. עם תלמידיו הרבים נמנים המלחינים [[בן ציון אורגד]], [[רוברט סטארר‏‏סטארר]], [[נעמי שמר]], [[משה רסיוק]], [[יעקב גלבוע]], [[יהודה שרת]], [[צבי בן פורת]], [[יצחק סדאי]] ודניאל גלאי, המוזיקולוגית [[מיכל זמורה-כהן]], ה[[צ'לן]] [[עוזי ויזל]], הזמרת [[הילדה צאדק]], המתרגמת והעורכת [[עדה ברודסקי]] והפסנתרנים [[ברכה עדן]], וולטר האוציג ו[[יונתן זק]].
 
טל היה מלחין פורה בסוגות מוזיקה מגוונות ובטכניקות שונות. בשנות התשעים עסק טל, יחד עם ד"ר [[שלמה מרקל]], בשיתוף קרן פולקסווגן ו[[הטכניון]], בפיתוח של שיטה חדשנית (Talmark) לתיווי מוזיקלי, אשר נועד לאפשר את תכנונה המוקדם של היצירה האלקטרונית ולתעד את המידע הרלוונטי לשחזור עתידי.
=== סרג'יו נטרא ===
{{ערך מורחב|סרג'יו נטרא}}
סֶרג'יוּ נַטרָא, בלועזית Sergiu Natra, יליד רומניה (1924) בן למשפחה שמקורה באוסטריה ובצ'כיה, בילדותו למד פסנתר ומוזיקה ובהלחנה החל לעסוק בגיל צעיר מאוד. הוא למד בקונסרבטוריון יהודי ללימודי אומנות ולאחר מכן באקדמיה למוסיקהלמוזיקה של בוקרשט, ביו השאר תאוריה, קומפוזיציה ותיזמור עם לאון קלפר ומוזיקה מודרנית עם מיכאל אנדריקו. בשנת 1961 עלה לישראל עם אשתו סוניה, פסלת ואומנית רב תחומית.
 
קטע לתזמורת "מארש וקוראל" משנת 1944 הקנה לו מעמד של מודרניסט ברומניה. התזמורת הפילהרמונית הישראלית ביצעה את יצירתו זו בשנת 1947 בניצוח אדוארד לינדברג. על יצירה זו ועל ה"דיוורטימנטו בסגנון קלאסי" משנת 1943 קיבל את פרס להלחנה על שם אנסקו.
נטרא הוא מלחין בעל אוריינטציה אירופית מובהקת ובעל סגנון כתיבה עם זרימה מלודית, שפה פולימודאלית, מחשבה פוליפונית, התפתחות מדורגת ועשירה של חומר מוטיבי. הוא משתמש בטקסטים בלשון חדשה, על מקצביה ומצלוליה, ומקורות השראתו נשאבים בין השאר מן הפולקלור היהודי.
 
לצד ההלחנה עסק נטרא בהוראת מוזיקה. בין השנים 1975 ו- 1985 כיהן כפרופסור אורח באקדמיה למוזיקה שבאוניברסיטת תל אביב שם הירצה על מוזיקה של המאה ה-20, הלחנה וניתוח צורות ובמשך השנים העמיד נטרא דורות של תלמידים. לאורך השנים קיבל נטרא פרסים חשובים על ההצטיינות בהלחנה, בניהם: פרס ג'ורג'ה אנסקו להלחנה (1945) שהוענק אישית על ידי המלחין עצמו שעל שמו נקרא הפרס ברומניה; פרס הלאומי של רומניה (1951); פרס קרן התרבות אמריקה-ישראל; פרס מילוא (1966‏‏1966); פרס אנגל (1970‏1970); פרס ראש הממשלה (1984); פרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום היצירה המוזיקלית (1989).
 
== דור ההמשך ==
{{ערך מורחב|צבי אבני }}
 
אבני נולד בשם '''הרמן יעקב שְׁטֶיְינְקֶה''' (Hermann Jakob Steinke') ב[[זארבריקן]] שב[[רפובליקת ויימאר|גרמניה של ויימאר]] בשנת [[1927]], ו[[העלייה החמישית|עלה]] ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]] כילד ב-[[1935]]. את ילדותו ונעוריו עשה ב[[חיפה]]. אל המוזיקה הגיע בכוחות עצמו. הוא למד לנגן בכלים עממיים כ[[מפוחית]], [[מנדולינה]] ו[[חלילית]]. באופן ספונטני החל לחבר מוזיקה כבר מילדותו, ורק בגיל 16 החל ללמוד פסנתר וספרות מוזיקלית בצורה מסודרת. בין מוריו הראשונים נמנים הפסנתרן [[פרנק פלג]] והמלחין [[אבל ארליך]]. תוך כדי שירותו הצבאי בחיל הים, החל ללמוד קומפוזיציה באקדמיה למוזיקה בתל אביב. מאוחר יותר המשיך לימודים אצל [[פאול בן-חיים]] ואצל [[מרדכי סתר]] שבהדרכתו סיים את לימודיו באקדמיה למוזיקה בתל אביב בשנת [[1958]]. תוך כדי לימודיו ולאחריהם עבד במשך שמונה שנים כמורה למוזיקה בבתי ספר וכן ניהל את הקונסרבטוריון העירוני של לוד בשנים [[1958]]-1958–[[1961]]. בין השנים [[1962]]-[[1964]] שהה ב[[ארצות הברית]] שם השתלם בקומפוזיציה אצל [[אהרון קופלנד]] ו[[לוקאס פוס]] וכן פעל בהמלצתו של [[אדגר וארז]] בתחום [[מוזיקה אלקטרונית]] באוניברסיטת קולומביה בהדרכת [[ולדימיר אוסצ'בסקי]].{{הערה|יהודה כהן, "נעימי זמירות ישראל", עמ' 273}}
 
עם שובו מ[[ארצות הברית]] השתלב צבי אבני בחיי המוזיקה האומנותית בארץ. בין התפקידים שמילא: ניהול הספרייה המרכזית למוזיקה בישראל, יו"ר [[איגוד הקומפוזיטורים]], יו"ר הנהלת [[נוער מוזיקלי בישראל]] (תפקיד בו הוא מכהן עדיין) ועורך ירחון הנוער המוזיקלי "[[גתית]]" במשך שנים רבות.{{הערה|כהן, שם}}
 
{{ערך מורחב|יוסי מר-חיים}}
יוסי מר-חיים נולד ב[[ירושלים]]בירושלים בשנת 1940. ב{{ה|אקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים}} למד [[הלחנה]] אצל [[יצחק סדאי]], תורת הצורות אצל [[חיים אלכסנדר]] ו[[פסנתר]] אצל [[אלכסנדר תמיר]]. לאחר סיום לימודיו יצא להשתלמות ב[[ארצות הברית]], שם למד אצל דייוויד דיאמונד ב[[בית הספר מנהטן למוזיקה]] ואצל [[האל אוברטון]] ו[[לוצ'אנו בריו]] ב[[ג'וליארד]].
 
יצירותיו של מר-חיים מתאפיינות בנסיינות ובחדשנות, הבאות לביטוי בשילוב פעולות חריגות או רעשים חוץ-מוזיקליים שונים בנגינה, בחלוקת הביצוע בין אתרים שונים תוך תיאום ביניהם ובשילוב סגנונות שונים ורחוקים כמו [[סריאליזם]] ו[[ג'אז]], זה מול זה או בעת ובעונה אחת. בכמה מיצירותיו כלל מר-חיים מובאות משל [[אדגר וארז]] ו[[אוליביה מסייאן]].{{הערה|כהן, נעימי זמירות ישראל, עמ' 332-5.}}
=== שולמית רן ===
{{ערך מורחב|שולמית רן}}
שולמית רן (רנד) נולדה ב[[תל אביב]] בשנת 1947, למדה נגינה בפסנתר אצל מרים בוסקוביץ' ו[[אמה גורוכוב]] ו[[הלחנה]] אצל [[פאול בן חיים|בן חיים]] ו[[אלכסנדר אוריה בוסקוביץ'|בוסקוביץ']]. בגיל 11 ניגנה ב[[קונצרט]] יצירות שחיברה לפסנתר, וצמד החלילנים חנוך ושרונה תל אורן ניגנו [[סונאטה]] לשני חלילים שחיברה בגיל 12. כשהייתה בת 14 ביצעו [[התזמורת הסימפונית ירושלים|תזמורת קול ישראל]] ו[[התזמורת הסימפונית חיפה]] את יצירתה "מוזיקה לחליל, קרן וכלי קשת". בשנת 1961 עברה ל[[ניו יורק]] והמשיכה את לימודיה במאנס קולג'. בשנת 1963 ניגנה עם [[הפילהרמונית של ניו יורק]] בניצוח [[ליאונרד ברנשטיין]] "קפריצ'ו לפסנתר ותזמורת" שחיברה, יצירה שהשפעת [[ג'ורג' גרשווין]] ניכרת בה. בהמשך השתלמה ב[[טנגלווד]] אצל [[אהרון קופלנד|קופלנד]] ו[[לוקאס פוס|פוס]].{{הערה|כהן, נעימי זמירות ישראל, עמ' 352.}}
 
בשנת 1991 חיברה [[סימפוניה]], שזיכתה אותה ב[[פרס פוליצר]]. היא חברה ותיקה בסגל המורים של [[אוניברסיטת שיקגו]] וכיהנה כמלחינת הבית הן ב[[התזמורת הסימפונית של שיקגו|תזמורת שיקגו]] והן ב[[האופרה הלירית של שיקגו|אופרה הלירית של שיקגו]]. בשנת 2003 כתבה קונצ'רטו לכינור ל[[כנר]] הישראלי [[איתי שפירא]].
=== ינעם ליף ===
{{ערך מורחב|ינעם ליף}}
ינעם ליף נולד ב[[ירושלים]]בירושלים ב-1953 ולמד [[הלחנה]] אצל [[מרק קופיטמן]] ב[[האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים|אקדמיה על שם רובין בירושלים]]. בשנת 1979 נסע ל[[ארצות הברית]] להמשך לימודים ב[[אוניברסיטת פנסילבניה]], שם למד הלחנה אצל [[ריצ'רד ורניק]], [[ג'ורג' רוכברג]] ו[[ג'ורג' קראמב]]. ב-1982 למד ב[[טנגלווד]] אצל [[לוצ'אנו בריו]], שם סיים מחזור שירים בשם "הכרמל האי-נראה" לפי שירים של ה[[משורר]]ת [[זלדה]], עליו זכה בפרס ההלחנה ע"ש האלסטד.
 
יצירותיו של ינעם ליף בוצעו בפסטיבלי מוזיקה שונים בארצות הברית, ב[[פסטיבל ישראל]] ב-1986 ובימי המוזיקה הקאמרית בגליל העליון ב-1987. ליף לימד ב[[אוניברסיטת פנסילבניה]] ובקולג'ים שונים בארצות הברית. ב-1985 חזר לישראל והחל ללמד באקדמיה למוזיקה בירושלים.
 
== קליטת מוזיקאים עולים ==
מצבם של המוזיקאים שהגיעו ב[[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90|גל העלייה הגדול מברית המועצות בשנות ה-90]] היה שונה מאוד ממצב המוזיקאים שבאו לארץ-ישראל מאירופה בשנות ה-30, חלקם על דעת עצמם וחלקם הודות ליוזמתו של [[ברוניסלב הוברמן|הוברמן]] בהקמת התזמורת הפילהרמונית. בניגוד לעולי שנות ה-30, שהגיעו אל מציאות שונה מקצה אל קצה מזו שהשאירו מאחוריהם, נטולת מוסדות מוזיקליים ותרבות האזנה מאורגנת, יוצאי [[ברית המועצות]] ו[[חבר המדינות]] שלאחר נפילתה הגיעו אל ממסד מוזיקלי מסודר ואל חברה צורכת מוזיקה ותרבות. בישראל של [[שנות ה-90]] היו תזמורות סימפוניות וקאמריות, [[הרכב קאמרי|הרכבים קאמריים]], אקדמיות, מדרשות מורים ו[[קונסרבטוריון|קונסרבטוריונים]] למוזיקה ואף בתי ספר תיכוניים לאמנות, שידורי [[רדיו]], קונצרטים, רסיטלים ותחרויות נגינה בכלים שונים, מ[[תחרות רובינשטיין]] הבינלאומית לפסנתר ועד [[תחרות הנבל הבינלאומית]]. לכאורה, היו לעולים החדשים שפע הזדמנויות לקליטה מקצועית נוחה; אך בעוכריהם היה המספר העצום – לפי ההערכה הצנועה ביותר, גידול של יותר מ-200% במספר המוזיקאים המקצועיים בארץ, לעומת גידול של 12% בכלל האוכלוסייה, וזאת גם בהתחשב בגידול במספר צרכני המוזיקה.{{הערה|יהואש הירשברג, בלה ברובר ומיכל בן-צור (עיבוד נתונים וסטטיסטיקה: נעמי בומר), '''המקצוע: מוזיקאי: תהליכי קליטתם של המוזיקאים העולים מברית המועצות ומחבר העמים: 1989–1994''',‫ ירושלים: [[מכון ירושלים לחקר ישראל]], 1997, עמ' 21.}}
 
הממסד המוזיקלי נקט יוזמות שונות לקליטת המוזיקאים העולים: נערכו אודיציות לקביעת מעמדם המקצועי, ניתנו קורסי השתלמות לתת-התמחות, שתאפשר בסיס קיום מוצק יותר והכשרה להוראת נגינה ב[[אורגנית]] בבתי ספר יסודיים. בין השאר כללה תוכנית ההשתלמות הקניית רפרטואר של שירים ישראלים וטרמינולוגיה בעברית.{{הערה|הירשברג, ברובר ובן-צור, שם, עמ' 29.}}
* [[לאונטי וולף]], מנצח מקהלות, עלה מרוסיה ב-1990
* [[מיכאל גורפינקל]], קלרניתן, עלה מאוקראינה בשנת 1990
* [[אסיה רודשטיין]], כנרת ובונה כינורות, עלתה מ[[בריתמברית המועצות]] ב-1989
* [[לב סטרינקובסקי]], [[בניית כינורות|בונה כינורות]], עלה מ[[אזרבייג'ן]] בסוף שנות ה-70
* [[ויקטור דרביאנקו]], פסנתרן ומורה לפסנתר, עלה מברית המועצות ב-1974
* [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית]] היא התזמורת הסימפונית העיקרית והידועה ביותר במדינת ישראל. ה[[כנר]] [[ברוניסלב הוברמן]] החל בהקמתה לאחר [[עליית הנאצים לשלטון|עליית הנאצים בגרמניה]], כמפלט ומקום פרנסה לנגנים יהודים באירופה בכלל ובגרמניה בפרט. על קונצרט הפתיחה שלה, שנערך באולם [[יריד המזרח]] בתל אביב ב-26 בדצמבר 1936, ניצח המנצח הדגול [[ארטורו טוסקניני]]. במשך שנים רבות שימש אולם [[אהל שם (מפעל תרבות)|אוהל שם]] שבלב תל אביב את התזמורת להופעותיה. מאז היווסדו בשנת 1957 מהווה "[[היכל התרבות]]" את אולם הבית של התזמורת.
* [[התזמורת הסימפונית ירושלים|תזמורת רשות השידור]] נוסדה ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20]] כתזמורת של תחנת [[רדיו קול ירושלים]] ה[[המנדט הבריטי|מנדטורי]]. היא נקראה אז "תזמורת שירות השידור של פלשׂתינה (א"י)" (The Palestine Broadcasting Service Orchestra). מנהלה הראשון היה המלחין [[קראל שלמון]] (אז סלומון). בשנות ה-70 הורחבה ושמה שונה ל"התזמורת הסימפונית ירושלים, רשות השידור". אולם הבית של התזמורת, לקונצרטים והקלטות, הוא אולם "הנרי קראון" ב[[תיאטרון ירושלים]].
* [[האורקסטרה של ראשון]] נוסדה ב[[ראשון לציון]] בשנת 1895 על ידי [[בוריס אוסוביצקי|בוריס אוֹסוֹבִיצקי]], שהיה [[יינן]] ביקב ומנצחה הראשון. היא פעלה בשנותיה הראשונות של המושבה, הייתה למרכז תרבותי ביישוב, ואף הוזמנה לחגיגות רשמיות ב[[יפו]] וב[[ירושלים]]ובירושלים. היא גם הוזמנה להופיע מדי פעם בפני השליטים ה[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|עות'מאנים]]. התזמורת קידמה בנגינתה את פניו של [[תאודור הרצל]] בביקורו בראשון לציון בשנת 1898.
* [[התזמורת הסימפונית חיפה]] פועלת בעיר [[חיפה]] מאז שנת 1950. מייסדיה היו [[פרנק פלג]] והכנר צבי רוטנברג. עד 1960 כיהן פלג כמנהל מוזיקלי. ה[[מנצח]] בשנים אלה היה [[גיאורג זינגר]]. בהמשך כיהנו בתפקידים אלה [[סרג'יו קומיסיונה]], [[אבי אוסטרובסקי]], [[מנדי רודן]], שמואל פרידמן, [[יובל צליוק]], [[דן פוגל]], [[אורי טפליץ]] אורט שניידר, [[סטנלי ספרבר]] וכריסטיאן מנדיאל.
* [[התזמורת הקאמרית רמת גן]] נוסדה בשנת 1955 על ידי המנצח מיכאל טאובה. מיד עם ייסודה פנה טאובה אל [[פאול בן חיים]] וביקשו לכתוב יצירה מתאימה לתזמורת החדשה. בן חיים נענה לבקשה והלחין ב-1956 את "מוזיקה לכלי קשת" – יצירה שחמשת פרקיה מבוססים על נושא אחד. באותה שנה גם ניגנה תזמורת רמת גן את יצירתו של [[אלכסנדר אוריה בוסקוביץ']], "שישה קטעים לבני הנעורים", שעובדה למענה.
'''האופרה הישראלית החדשה'''
[[קובץ:Israeli Opera.JPG|שמאל|ממוזער|250px|המשכן לאמנויות הבמה]]
[[האופרה הישראלית החדשה]] קמה בתל אביב משנת 1985, ביוזמת המועצה לתרבות ואמנות שליד [[משרד החינוך]] ובתמיכת [[שלמה להט|שלמה להט (צִ'יץ')]], שכיהן באותו זמן כ[[ראש עיריית תל אביב]]. ה[[מנהל מוזיקלי|מנהל המוזיקלי]] הראשון שלה היה [[גארי ברתיני]]. ההפקה הראשונה בבית האופרה, בעונת 1987-88–1987, הייתה [[דידו ואניאס]] של [[הנרי פרסל]]. בשנת 1995 עלתה בהצגת בכורה עולמית האופרה "יוסף" של [[יוסף טל]], ל[[לברית]] של [[ישראל אלירז]]. כן העלתה האופרה את "מסע אל תום האלף" של [[יוסף ברדנשווילי]], על פי ספרו של [[א. ב. יהושע]].
 
משכנה הראשון של האופרה היה באולם [[תיאטרון נוגה]] ב[[שדרות ירושלים]] ב[[יפו]]. ב-1994 עברה האופרה למשכנה החדש ב{{ה|משכן לאמנויות הבמה}} בתל אביב.
 
=== הקונסרבטוריון הארץ-ישראלי למוזיקה ===
הכנר [[אמיל האוזר]] ייסד בשנת 1933 את הקונסרבטוריון למוזיקה בירושלים והיה מנהלו הראשון. בין המורים במוסד היו [[חנוך יעקבי]], [[תלמה ילין (צ'לנית)|תלמה ילין]], [[יוסף טל|יוסף (גרינטל) טל]], [[גדעון שוקן]], [[טובה ברלין-פפיש]], [[יוכבד דוסטרובסקי]], [[מקס למפל]], [[שטפן וולפה]], [[דניאל הופמקלר]], צבי-הנרי רוטנברג. חלקם פרש והקים את האקדמיה, אחרי יותר מעשר שנים לקיומו. באוקטובר שנת 1945 נפתח סניף תל אביב של המוסד, אך מתח תמידי שרר בין שני חלקיו. בעקבות התמרמרות העובדים כנגד ההנהלה בשנת 1947 שינה המוסד את מבנהו ואף את שמו ל"קונסרבטוריון הירושלמי החדש והאקדמיה למוסיקה". לאחר תקופה סוערת של מאבקים פוליטיים, מקצועיים ואישיים התפצל הקונסרבטוריון: [[יוכבד דוסטרובסקי]] ניהלה את החלק "הפורש" – לימים "האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים" – ויוסף גרינטל-טל מונה בשנת 1948 לנהל את החלק "המקורי", תפקיד שאותו מילא עד דעיכתו של המוסד בשנת 1952.
 
=== האקדמיה למוזיקה ולמחול על שם רובין בירושלים ===
* את קונסרבטוריון "שולמית" ייסדה שולמית רופין, רעייתו של [[ארתור רופין]], שהייתה לפני נישואיה מורה לזמרה ב[[ברלין]]. הקונסרבטוריון נפתח ביפו בשנת 1910 והיה בית הספר למוזיקה הראשון מסוגו ב{{ה|מזרח התיכון}}. בראש הוועד המפקח עמד [[מאיר דיזנגוף]]. בשנת 1926 היה בית הספר לקונסרבטוריון באופן רשמי. הכנר [[יאשה חפץ]] והפסנתרן [[ארתור רובינשטיין]] ביקרו בקונסרבטוריון סמוך להכרזתו הרשמית, ובשנת 1930 נערך בו קונצרט חגיגי לכבוד [[אלברט איינשטיין]] ו[[הנציב העליון]] [[הרברט סמואל]].
 
* קונסרבטוריון רון הוקם בתל אביב בשנת 1936 בהנהלת הכנר [[יריב אזרחי]], בוגר קונסרבטוריון שולמית. בשנת 1961 הוחלט על מיזוג שני המוסדות לאחד, ובשנת 1972 נפתחו שתי שלוחות של הקונסרבטוריון המאוחד ב[[ירושלים]]בירושלים. בהמשך נסגר סניף התל אביבי.
 
בין המורים בקונסרבטוריון רון-שולמית היו [[יואל אנגל]], [[פאול בן חיים]], [[תלמה ילין (צ'לנית)|תלמה ילין]] ו[[יהודה שרת]]. בין תלמידיו [[יצחק פרלמן]], [[שלמה מינץ]], [[רמי בר-ניב]], ו[[פנינה זלצמן]].
 
=== בית ספר למוזיקה רימון ===
[[בית ספר רימון]] הוא מוסד להוראת [[ג'אז]] ומוזיקה בת זמננו. בית הספר נוסד בשנת 1985 על ידי [[גורי אגמון]], [[גיל דור]], [[הארי ליפשיץ]], [[אילן מוכיח]] ו[[יהודה עדר]], אשר היה היזם והמנהל הראשון של בית הספר. המנהל הנוכחי הוא המעבד וה[[סקסופון|סקסופוניסט]] [[עמיקם קימלמן]], בין המורים [[עברי לידר]], [[ערן צור]], [[אבי סינגולדה]], [[דן תורן]], [[אילן מוכיח]], [[שם-טוב לוי]] ואחרים. עד לפטירתם, לימדו בבית הספר גם [[עלי מוהר]] ו[[אהוד מנור]].
 
=== בית הספר לשירת מקהלה ===
=== עמותת נוער מוזיקלי בישראל===
{{ערך מורחב|נוער מוזיקלי בישראל}}
עמותת '''[[נוער מוזיקלי בישראל]]''' נוסדה בסוף שנות ה-50' של [[המאה ה-20]] ביוזמת [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית]] והפיקוח על החינוך המוזיקלי ב[[משרד החינוך]]. הראשון לכהן כיושב ראש הנהלת העמותה היה [[עמנואל עמירן]], ששימש אז כ[[מפקח (חינוך)|מפקח]] על החינוך המוזיקלי. המנכ"ל היה משה הוך, שהתמיד בתפקידו עד 1983. היו"ר הנוכחי הוא פרופ' [[צבי אבני]] ובתפקיד המנכ"ל כיהן עד 2013 ד"ר מאיר ויזל, שהיה נשיא הפדרציה הבינלאומית של הנוער המוזיקלי בשנים 1997-9999–1997. משנת 2013 מנכ"לית העמותה היא הגברת אביטל רפופורט.
 
== מורים ומבצעים ידועי-שם ==
* [[אמה גורוכוב]], מתלמידיה: [[ורדה נשרי]], [[שולמית רן]], [[שמעון כהן (מוזיקאי)|שמעון כהן]], [[חרות ישראלי]], [[זמירה לוצקי]]
* [[ויקטור דרביאנקו]], מתלמידיו: [[תומר לב]], [[ינון ברנתן]]
* [[אילונה וינצה-קראוס]], ממייסדי [[הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה תל אביב|האקדמיה למוזיקה בתל אביב]], יחד עם בעלה, הצ'לן [[לסלו וינצה]], ה[[כנר]] לורנד פניבש ואחותו, הכנרת והוויולנית עליזה פניבש. מתלמידיה: [[ברוך ארנון]], [[אריה ורדי]], [[נועה בלאס]], [[רפי קדישזון]], [[נעמי שמר]]
 
== ראו גם ==