הנעה וקטורית – הבדלי גרסאות

הנעה וקטורית פותחה עבור [[מטוס]]ים בתחילה כדי לאפשר [[המראה ונחיתה קצרה]] (STOL) ואף [[המראה ונחיתה אנכית|אנכית]] (VTOL). בהמשך התברר שהנעה וקטורית מאפשרת תמרונים שאינם אפשריים עבור מטוסים ללא הנעה וקטורית, תכונה הנקראת "[[זריזות-על]]" (supermaneuverability) המקנה להם יתרון גדול ב[[קרב אוויר|קרבות אוויר]].

 

בשונה משיטת הניהוג האווירודינמי, שיטת הניהוג הוקטורי מורכבת יותר מבחינה חישובית. בשיטת הניהוג האווירודינמי, יש פשוט לשנות את זווית הכנפיים בכיוון מסוים כדי לייצר כוח אווירודינמי בכיוון ניצב למהירות הטיל, מה שמאפשר פנייה. בשיטת הניהוג הוקטורי, לעומת זאת, ביצוע פנייה מתואמת הינו בלתי אפשרי, משום שבכל כיוון שנפעיל דחף תיווצר פנייה של מרכז המסה וסיבוב של הטיל סביב ציר מסוים (אחת מדרגות החופש של הסיבוב שלו) שהן במגמות הפוכות. נניח למשל שברשותנו טיל במצב אנכי ושאנו רוצים לפנות ימינה. לשם כך יש להטות את הדחף מעט ימינה כך שיווצר רכיב דחף ימינה. אולם, במצב זה יווצר מומנט סיבוב על הטיל בכיוון הפוך לכיוון השעון, ולכן לא יהיה תיאום בין כיוון ציר הטיל וכיוון התנועה שלו, כלומר תהיה [[זווית התקפה]] שונה מאפס.