אטיין-ז'ול מארה – הבדלי גרסאות

כשהחל מארה את מחקרו לא היו בנמצא כמעט מכשירים ששימשו למחקר פיזיולוגי, והיו רק משרות מחקר מעטות בתחום. לכן היה על מארה להקים בעצמו את מעבדתו ולהמציא את כליו. את מכשיריו הראשונים פיתח עוד כסטודנט. כך, בשנת [[1859]], פיתח רושם דופק בשם ספיגמוגרף (sphygmogaph), שאומץ על ידי רופאים מומחים והקנה למארה יוקרה ותנאים להמשיך לבנות את מעבדתו. המעבדה מוקמה תחילה ברחוב קוויה (rue Cuvier) ואחר-כך ברחוב דה ל'אנסיאן קומדי (rue de l'Ancienne Comédie) מספר 14, בבית שהיה שייך בעבר ל[[מולייר]]. המעבדה חולקה לכמה אגפים: אגף פיתוח מכשירים, אגף למחקר יישומי בעזרת המכשירים, אולם הרצאות ועוד. הצלם [[נדאר|פליקס נדאר]], שביקר במעבדה, תיאר את מארה מוקף: {{ציטוטון|"בסדר מופתי יפהפה ... בינות מכונות ומכשירים מדעיים מכל הסוגים, מהם קלאסיים או כאלו שהגה אך אתמול - כלים חדשים עבור מדע חדש"}}.{{הערה|1=Nadar, as quoted at: Braun, ''Picturing Time'', 1995, p. 4}} בשנת [[1880]] העביר שוב את מעבדתו לשדרות דלסר (boulevard Delessert), שברובע השש-עשרה היוקרתי של פריז, ורכש בנוסף וילה בפאתי [[נאפולי]], שם עבד בחודשי החורף.

 

 

מארה נחשב לאדם נעים הליכות, ידיד נאמן לחבריו, לאדם סקרן ורגיש. עם זאת, לא היסס למרוד במוסכמות, למשל כשיצא נגד מנהגו של מורהו, [[קלוד ברנאר]] (Claude Bernard), לבצע ניסויים ב[[בעלי חיים]]. רק מעט ידוע על חייו הפרטיים של מארה, משום שציווה להשמיד את כל מסמכיו האישיים עם מותו. עם זאת, ידוע שהיו לו שני ילדים לא-חוקיים, בן ובת מנשים שונות. בתו, פרנצ'סקה, הייתה לו בת לוויה נאמנה, ובזרועותיה נפטר ב-[[15 במאי]] [[1904]]. על מותו התאבלו רבים בעולם המדעי ברחבי העולם. נשיא [[הרפובליקה השלישית]], [[ריימון פואנקרה]] ספד לו, כעשור לאחר מותו: {{ציטוטון|"אני זוכר עדיין את קהל המאזינים המכושף, שנדחק לאמפיתיאטרון של הסורבון, כדי להקשיב למארה מסביר בכשרון רב את המכניזמים של החיים, את חוקי הריקוד העתיק והחדש, את תנועת החיות, את שחיית הדגים, דילוג הסוסים, מעוף הציפורים והחרקים. המדע שלו הפך לנגיש עבור הציבור הפריזאי. הוא מעולם לא ניסה להרשים את מאזיניו בתרומה העצומה שתרם לפיזיולוגיה ולמדע"}}{{הערה|1= Poincaré, as quoted in: Braun, ''Picturing Time'', 1995, p. 6}}