|
|
מחקרה של עמליה לבנוני הוקדש לחקר ההיסטוריה ה[[ממלוכים|ממלוכית]] בנושאים פוליטיים וחברתיים. במחקרה היא סותרת חלק נכבד מן התיזה של מייסד תחום המחקר על הממלוכים החוקר החשוב ביותר בתחום, [[דוד איילון]].
איילון חקר את המוסד הממלוכי מן הופעתו ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]] ב[[חליפותח'ליפה|ח'ליפות]] ה[[עבאסים|עבאסית]]. התיזה העיקרית של איילון גורסת כי המוסד הממלוכי התקיים מן המאה ה-9 ועד לחיסולו על ידי [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]] בראשית [[המאה ה-19]] על פי אותה שיטה ואותם עקרונות סיעתיים. על פי השיטה הממלוכית, השליטים ה[[מוסלמים]] קנו ילדים ונערים, בעיקר טורקים, מן הערבה האירו-אסייתית על מנת שישמשו שומרי ראש נאמנים לאחר תקופת חניכות שבמהלכה הם למדו את עקרונות ה[[אסלאם]] ואימון צבאי. למרות מעמדם הרם, הממלוכים היו עילית בת דור אחד מאחר שהם לא הורשו להוריש את מעמדם הצבאי והפוליטי לצאצאיהם. כל שליט הקים יחידת עילית ממלוכית משל עצמו על מנת להגן על שלטונו ובשלב מסוים לאחר עלותו לשלטון הוא היה חייב להיפטר מן הממלוכים של קודמו או קודמיו על מנת לקדם את הממלוכים שלו. לדעת אילון, בתקופת החניכות חונך הממלוכ לנאמנות בלתי מסויגת לאדונו ולסולידריות עם עמיתיו הממלוכים המשתייכים לאותו אדון. קשר סולידריות זה, חשדאשיה, לא הותר כל ימי חייו של אדונם ואף לאחר מותו. בתקופה הממלוכית ([[1517]]-[[1250]]) החשדאשיה עמדה בבסיס הסיעתיות בפוליטיקה הממלוכית, כאשר תנועה מעגלית מתקיימת בה ללא הרף של ממלוכים חדשים הדוחפים החוצה מן המערכת הפוליטית-צבאית את הוותיקים ואלה בתורם מסולקים ממנה על ידי ממלוכים טריים שזה עתה התבססו בה. אילון גם ייחס חשיבות למוצאם האתני של הממלוכים, בהסתמך על הערות של [[היסטוריון|היסטוריונים]] מסוימים בני התקופה, וגרס כי בתקופה הראשונה של הסולטנות הממלוכית, התקופה הבחרית או הטורקית, ([[1382]]-[[1250]]), המערכת הפוליטית הייתה יציבה יותר וכי הממלוכים הטורקים עלו בכישוריהם הצבאיים על הממלוכים הצ'רקסים ([[1382]]-[[1517]]) וכי אלה האחרונים הביאו לשקיעתו של הצבא הממלוכי ולשקיעת המדינה הממלוכית בשל משטרם הקלוקל.
====נקודת מפנה בהיסטוריה הממלוכית, תקופת השלטון השלישית של אל-נאצר מחמד אבן קלאון====
|