תיקוני הזוהר – הבדלי גרסאות

הדעות חלוקות אודות זהות מחבר ספר תיקוני הזוהר כמו גם [[ספר הזוהר]] עצמו. על פי הגישה המסורתית "תיקוני הזוהר" חובר על ידי רבי [[שמעון בר יוחאי]] (רשב"י) שחי ב[[ארץ ישראל]] במאהב[[המאה ה-2|מאה השנייה לספירה]]. על פי קביעה זו הקבלה היהודית היא קדומה. רבי [[חסידות קומרנה#שושלת המנהיגים|יצחק אייזיק יחיאל מקומרנאמקומרנה]] כותב על עורך ספר התיקונים: "בסוף ימי [[סבוראים|רבנן סבוראי]] תחילת הגאוניםה[[גאונים]] היה איש קדוש אחד שהיה בו נשמת [[משה|משה רבינו]] ממש . .. ונתגלו אליו כל החברייאהחבריא רשבירשב"י עם חביריו . .. והוא חיבר ספר רעיא מהימנא . .. וגם סידר ספר התקוניםהתיקונים . .. והוסיף בו כמה דברים מהזוהר וגם דבריו וחידושיו.". ואכן יש דמיון לשוני, מושגי ולוגיו[[לוגיקה|לוגי]] רב בין ספרהספר ה"רעיא מהימנא" לספר התיקונים. אולם יש גורסים שספר תיקוני הזוהר חובר רק בסוף המאה הי"ג (ה[[המאה ה-13|מאה ה-13]]) על ידי המקובלה[[מקובל]] הספרדיה[[יהדות ספרד|ספרדי]] ר' [[משה די ליאון|משה בן שם-טוב די-ליאון]] (רמד"ל) יותר מאלף שניםשנה מאוחר יותר.

===חידושישפת כתיבת תיקוני הזוהר===

תרגוםכיום בעבריתקיימים מספר תרגומים וביאורים לספר תיקוני הזוהר וספרכמו גם לספר הזוהר עצמו. אחד מהם ומהמפורסמים שבהם הוא הספר [[מתוק מדבש (ספר)|מתוק מדבש]] של המקובל ה[[ירושלים|ירושלמי]] רבי [[דניאל פריש]], מראשי ישיבת [[שער השמים (ישיבה)|שער השמים]] ותלמידו המובהק של ה[[אדמו"ר]] רבי [[אהרן ראטה]]. הספר המופיע בסדרה מרובת כרכים כתרגום מתחת ללשון הזוהר, כתוב בשפה עממית יותר ובהסברים קבליים פשטניים, מתוך מטרה להביא את הספר לציבוריםלקהל נוספיםהרחב.

יש מנהג ללמוד ולקרוא את ספר תקוני הזוהר בחודש [[אלול]] ובימיםוב[[ימים נוראים|ימים הנוראים]] (מערב ראש [[אלול|חודש אלול]] ועד [[יום כיפור|יום הכפורים]]), שכן לפי המקובלים (ביניהם המהר"ם פאפירש, [[האר"י]] והרב פנחס רפאל די סיגורה), וספרי [[תנועת החסידות|חסידות]] רבים, ספר תקוני הזוהר מתקן את ה[[נפש]] ומטהר את ה[[גוף]] וה[[נשמה]]. כמו כן, לפי המסורת בימים אלו הנקראים ימי תשובה, התיקון של המעשים גדול יותר.

בספרים המודפסים קיימת חלוקה לפי ימי החודש. לפי חלוקה זו, בימים מסוימים קוראים מעט ובאחרים הרבה, אך היא אינה מחייבת. מקובל להתחיל בראש חדש אלול ולסיים ביום כיפורהכיפורים את שבעים התיקונים.

בקהילות חסידיות היה מקובל לפרסם רשימות בדבר השבחים במנהג זה, ולחלק אותו לקהילות בכל ערב ראש חודש אלול{{דרוש מקור|דרוש מקור=}}.